טוב, ליאת רוטנר מזכירה לי את עצמי הרבה פעמים. לא בקשר לסגנון.
היא באה לעשות אצלנו הרצאה בבית הספר. ככה גיליתי שכמוני, גם היא התחילה לכתוב בכיתה ג'. גם היא מילאה מחברות שלמות בסיפורים. גם היא יכולה לבהות במשהו ולהתחיל להזות.
"הכבל הזה שעל הקיר הוא חבל. והאביר הגדול מטפס במעלה החבל כדי להגיע למערה של המפלצת ולהציל את הנסיכה. והוא מתקרב. והמפלצת פוערת את הפה וכמעט בולעת אותו-"
גם אני נוהגת לכתוב כל הזמן ובכל מקום (בעיקר בבית הספר). ואני מקווה שכמוה, גם אני אוציא איזה ספר יום אחד.
אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלה. היא קולחת וזורמת. לדעתי, העובדה שהדמויות מדברות במשלב אחד והרקע כתוב באחר (גבוה יותר) רק מעצימה את ההרגשה הטובה שהספר הזה נותן. הדמויות, שחיות בתקופה הזו ונמצאות בגיל המסוים הזה, לא יכולות לדבר במשלב גבוה. זה היה נראה מוזר ולא הגיוני. מצד שני, היא לא יכלה לכתוב את הרקע במשלב נמוך, כי זה היה הורס את העומק שקיים בספר.
מומלץ. מי שעדיין לא קרא, למהר לחנות, לספרייה, או לבתים של החברים!

אני לא נוהגת לפתוח ביקורת ככה, אבל התאכזבתי.
בכל זאת, כמה מילים טובות: יש נקודות שיא בספר, הדמויות קלילות והספר עצמו לא כבד.

איתי ושרית, שהכרנו מהספרים הקודמים של ליאת רוטנר, נוסעים לירושלים להיפגש עם בני הדודים הדתיים שלהם בחופשת חנוכה. אין להם מושג מה יעשו, אבל באופן לא צפוי הם דווקא מתחברים עם המשפחה הדתית שלהם.

ולביקורת עצמה...
התאכזבתי מהספר. אין בו אחידות לשונית. אני מתכוונת לזה שהדמויות מדברות בשפת רחוב (הכוללת גם קללות למיניהן ומילים לועזיות כמו 'בייבי'), אבל סיפור הרקע והדברים שהן לא אומרות כתובים בשפה "גבוהה" יותר, עם מילים כמו "אך", "אינו" ו"אולם". זה יוצר תחושה מוזרה ומאוד פוגע באיכות של הספר.

דבר נוסף שהפריע לי הוא הקללות והאלימות שבספר. אין לי בעיה עם זה ששתי דמויות נלחמות מאיזושהי סיבה, אבל כאן מדובר פשוט בתגרת רחוב, והמריבה מלווה בקללות שנכתבות. אני לא נהנית לקרוא קללות. זה מפריע לי ובעיניי גם פוגע ברמה של הספר.

עוד עניין קטן: בספר מככבות גם דמויות דתיות, ולמרות זאת, הספר לא מתמקד בעניין הדת כל-כך. נכון, מתוארים בו טקסים ותפילות, וחלק גדול מעלילת הספר מתרחש בבתי כנסת ובאולמות, אבל לדעתי זה לא מספיק. אפשר היה להעמיק יותר בעניין וזה היה מוסיף לספר הרבה מאוד דברים שחסרים בו.

לסיכום, ספר נוער קליל ולא עמוק, עם הרבה מאוד פוטנציאל לא-ממומש. כדאי לקרוא בכיף ובנוח.

וואו!
מדהים איך שרוטנר מצליחה לשלב כל כך הרבה בסיפור אחד!
אני חד משמעית מאוהבת בספרים שלה.
הספרים שלה כל כך סוחפים שסיימתי את הספר הזה בחמישה ימים-לא יכולתי להפסיק לקרוא את הספר. לקחתי את הספר בבוקר והמשכתי אחרי בית הספר ולפני השינה.
אני ממליצה בחום לכולם-למי שרוצה לצחוק, להתרגש, להתחבר, למצוא את עצמו בדמויות, באמת!!!
עכשיו-רוצו לספריה ותשאילו את הספר הזה!
תיהנו!

מה שאיכזב היה ההתנתקות של הספר הזה משאר הספרים הראשונים בסידרה
היה כל כך מעציב וקשה להפרד מהדמויות האהובות שעליהן הכי נהנתי לקרוא ...
חחח מה לא הייתי עושה בשביל לשכנע את ליאת רוטנר לכתוב עוד ספרי המשך על כל החבורה המהממת הזאת

ספר זה פשוט מתאר תסמיני מעבר דירה. ספר יוצא מן הכלל מרתק אפשר פשוט7 לחיות דרך הדמויות (בספר). ספר שמתאים לאנשים שעוברים דירה או בית ספר או דת
ולסיכום מומלץ בחום



בברכה מהטורפדו

מעורב ירושלמי הוא אחד הספרים המשעשעים ביותר שקראתי.
לדעתי הוא מצחיק מקורי וממש נפלא בעיניי.
אני בנוסף התחברתי לכמה דמויות מהספר והבנתי אותן.
אני ממש שמחה שקראתי את הספר הזה שלימד אותי המון דברים , כמו : שלגור בקרבת דתיים זה לא כ''כ נורא וגם שאפשר להתגבר על מצבים קשים כמו מעבר לעיר חדשה ושבקלות , אם רק רוצים אפשר להשתלב.
כל הכבוד לסופרת!

את הספר בעצם קיבלתי בטעות, בחנוכה, סבתא שלי תמיד קונה לנו ספרים מתנה לחג ונותנת לנוגם דמי כיס.
אבל יש נחדים שקריאה היא לא הבלוי המועדף עליהם...
אז הם משאירים את הספרים אצלה, בת דודה שלי השאירה שם את הספר ואני לקחתי וקראתי אותו.

ספר מאוד נחמד.
בהתחלה אפשר לחשוב על האחים של המישפחה החילונית כאנשים מגעילים שמתנהגים בגסות אחד עם השני.
בינתיים מתי שהם רבים,במישפחה השניה,הדתיה מתרחשות מרות מסוג אחר לגדמרי:
הם עוברים דירה לעיר אחרת לגמרי והם עדיין לא בדיוק היתאקלמו ולא רק זה הם גם שומעים שרחוקי מישפחה שהם ביכלל לא מכירים. כמובן שזה לא בדיוק מוצא חן בעיני הילדים במישפחה.
גם במישפחה השניה העינין לא בדיוק מוצא חן.
הידים מנסים להיתחמק אבל זה לא עוזר.
לאט לאט מיתפתחת ידידות עמוקה בין שתי המישפחות.
גם בין האחים מיתפתח קשר מיוחד שעדיין לא התפתח בינהם אף פעם.
דוגמא לזה היא שאחותו של איתי ניפגעה כשחבורת ביריונים הרביצה לה בחוזקה, אז הוא לקח צעיף מאוד מיוחד ומאוד יקר,שהוא ביכלל התכוון לתת אותו לחברה שלו, וקשר אותו מיסביב ליקה של אחותו כדי לעצור את זרימת הדם החוצה, כך הוא בעצם הציל אותה.

הספר סוחף ומאוד יפה.
באמת שווה ליקרוא.

100-מם!!!

ליאת רוטנר דפקה אכזבה בספר הזה .
נכון , היא נכנסת לא רע בכלל לעור של נערה דתיה .
סו ואט ?
הספר הינו משעמם , לא מדוקדק .
אני עדין זוכרת שדילגתי על עמודים מסומים כי לא היה לי כוח לשיעמום .
ליאתוש ? אכזבת ברמוווווות ~!
הרמת מסך לעומת זאת .... -
אוף עזבו נכתוב על זה בביקורת אחרת . D =

אני????????? אישית ????????

לא מכירה תספרים שלה חוץ מקיץ אחד ביחד קראתי אותו

וממש התמכרתי מומלץ לקרוא את הספר ( ואני מדברת בעד אחד

שלא ממש אוהבת ספרים )



יאלללה קריאה מהנה