נשברתי מההתמודדות הטכנולוגית ובימים הקרובים אצרף כאן את הספר בקטעים
היה היה מלך בארץ, ובנים לו אין.
לפעמים היה אומר למלכה:'לו אך היה לנו בן' וענתה המלכה לעומתו:'אכן, לו בן היה לנו!' ויש שהיה אומר:
'לו אך היתה לנו בת' והשיבה המלכה באנחה: 'אכן, לו אך בת היתה לנו, כי טובה גם בת מלא כלום'.
אולם לא נתברכו בבנים כלל וכלל.
במרוצת הימים,ובנים טרם נולדו בארמון המלך, החלו בני העם לשאול איש את רעהו, מי ומי ימלוך עליהם תחת מלכם, בבוא עתו למות? אלה אמרו כי אולי יהיה זה הוזיר - וחבל, כי איש לא רחש לו חיבה יתרה; ואלה אמרו כי לא יוסיף כל מלך למלוך עליהם, כי אם כל בני העם שוים יהיו. בני דלת-העם חשבו כי יהיה בכך סיום נאה לכל העניין; אבל רמי המעלה הרגישו כי, גם אם מבחינות ידועות היתה טובה צומחת להם מכך, הרי מבחינות אחרות, לא מן החכמה יהיה להסכים לשוויון גמור, ולכן הוסיפו לקוות כי סוף סוף יולד יורש עצר בארמון המלך. הם מקווים - ונסיך אין.
יום אחד בא הוזיר אצל המלך לדון עמו בעייני המדינה; והיות והמלך הקשיב רב קשב, חשב הוזיר כי באה לו שעת כשר לגלות לפני מלכו את אשר עם לב העם.
-אדוני המלך- פתח הוזיר ועמד, כי לא ידע איך ידבר את דברו ולא יכשל.
-כן-אמר המלך.
-הרשות בידי מעם הוד מלכותך לדבר אשר בלבי?
-אם לא יותר מזה, כן- ענה המלך.
כשמוע הוזיר דברי חסד אלה, לבש עוז והחליט לדבר על כל העניין בתכלית הפשטות.
-בבוא עתך, אדוני המלך, למות-הוא השתעל והתחיל מחדש:
-אם בכלל יתכן, אדוני המלך, כי ביום מן הימים תמות,-הוא גמגם-צרה שעל כל פנים לא תבוא עד מאה ועשרים שנה, אם בכלל תבוא -
כפי, ואין כמעט צורך לומר זאת, שכל נתיני הוד מלכותך הנאמנים מקווים בבטחה - רצוני לאמור כי הם מקווים זה לא יהיה לעולם. אבל אם נניח לרגע - כלומר, בהניחנו הנחה מעציבה זו-
-אמרת כי רצונך לדבר אשר בלבך, הפסיקו המלך. - הזה הוא?
-כן אדוני המלך.
-אם כן, אין דעתי על לבך טובה ביותר.
-רוב תודות, אדוני המלך.
-מה שהנך משתדל לאמור, הוא מי יהיה המלך הבא?
-כדברך, אדוני המלך.
-אה! - המלך שתק זמן מה, ואחר הודיע:
-אני יכול לומר לך בבטחה מי לא יהיה המלך.
בעניין זה נמנע הוזיר מלחקור ולדרוש, בהרגישו כי במסיבות הקיימות התשובה ברורה למדי.
-ומה אתה מציע?
-הצעתי היא, אדוני המלך, כי תבחר לך יורש-עצר מבין צעירי הארץ רמי-היחש, ותעמידו לכל מבחן הטוב בעיניך.
המלך משך בזקנו, קימט את מצחו ואמר:
-לא במבחן אחד יש צורך, כי אם ברבים.
כל מי שרצונו בכך, הרשות בידו להיות מועמד; בתנאי ששגילו למטה מעשרים ומוצאו ממשפחת אצילים.
סדר את העניין.
המלך נופף את ידו כי יסתלק: והוזיר, בזריזות הבאה אך כפרי אימונים ממושכים, נסוג מפני מלכו מבלי להפנות לו עורף, וכך, בצעדו אחורנית- נסתלק מהארמון.
ובבוקר, שלמחרת אותו יום הוכרז - כי כל אלה אשר שאיפתם עזה להמנות ליורש העצר, והם רמי-יחש, ושנותיהם למטה מעשרים, יתייצבו בעוד שבוע ימים ויעמדו לאותם המבחנים אשר יש עם לב הוד מלכותו לבחנם.
והבחינה הראשונה - ריצה.
ובהשמע הכרזה זו, ששו בני העם כולם;
יען כי מאד ביקשו שימלוך עליהם מלך איש-מעלות, ראוי לכבוד; ולא היתה לך בארץ ההיא מעלה נכבדת כקלות רגליים.
ביום הקבוע רבה ההתרגשות מאד.
לאורך כל מסילת המרוץ העתיקה אשר מסביב לארמון, הצטופפו המוני-עם רבים; ועל יד המטרה, בביתן מפואר שהוקם במיוחד, ישבו המלך והמלכה בכבודם ובעצמם.
לביתן הזה הובאו המתחרים כי יוצגו לפני המלך והמלכה.
כמתחרים באו תשעה מבני האצילים - חסונים, יפי-תואר וגם (לפי המשוער) נבונים.
ובא גם שפן אחד.
עד כאן להיום.
שוב, למי שיש דרך יותר אלגנטית להעלות את הטקסט (סרקתי אותו) - אנא הודיעו לי.
