באמת שאין לי שום זכות לחלוק על דעתך, אבל אני כן רוצה להעיר משוה. האם לא היית עד לוויכוחים הפנימיים? כמו גם אלה אשר לא נכתבו במילים מפורשות, אלא הובנו לקורא מתוך הזדהות עמוקה?
כוונתי היא למאבק העיקש בחיי העולם הבלתי הוגן. כל כך בלתי הוגן.
כלום אין זה נגע לליבך? כל אותם תיאורים של טרגדיות, לפי קוד תקופתינו, אשר בעבר היו חלק מן השגרה? אב שמוכר ביתו תמורת פרה - באכזריות. התמרדות נגד העובדה שעולמם דאז היה עולם שלא גברים, ותו לא? כאשר כולן היו כפופות לגברים ומשרתות גברים! כאשר אישה לא יכלה ללכת בביטחון ברחוב, בלי שאיזה גבר יאנוס אותה? ואפילו בתוך ביתה איננה יכולה להישאר בטוחה, היות ואביה עשוי למכור אותה או לקבוע אירוסים עם אחר?
אני מצטערת, לי זה נגע מאד..