ביקורת ספרותית על אבודים בלב ים - פרוזה עשרה # מאת מ"ה הרלונג
ספר טוב

---

סיווג הספר כספר לבני נוער, חוטא ליעודו וגם לאפשרות שיהיה פופולארי.
לא כל סיפור שגיבוריו בני נוער וילדים, מותאם פסיכולוגית ורגשית לקוראים בני אותו גיל. הספר גם מוגדר כספר הרפתקאות, אבל נדמה לי שרוב הקוראים בני העשרה לא יתלהבו מסוג ההרפתקאות הזה. הקוראים הבוגרים יותר, שמקור המחייה הספרותי שלהם היה חומר דוגמת ז'ול ורן, מארק טווין, קארל מאי ודומיו, אולי יתחברו רגשית אל הנוער שבנפשם. הצעירים, שאמונים על מינימום קריאה ומקסימום סרטי פיצוצים, לא ממש ימצאו עניין בתיאור הרגשי וההרפתקה הדורשת סבלנות, של משפחת רובינזון האמריקאית המודרנית.
הספר כתוב בכישרון גדול. הוא קורע לב ועצוב. במרכזו שלושה ילדים ואביהם, שיוצאים לשיט במפרשית אחרי מותה הטראגי של האם.
מעטים הם הילדים, ובמקרה זה, "בני נוער" זהו ביטוי השאוב ממחסן מכבסת המילים, כדי לתאר שלושה ילדים בני שש עשרה, אחת עשרה ושש, שהיו שורדים את המאבק ההירואי בסכנה, באיתני הטבע ובמחלה, כפי שקרה לגיבורינו.
הסופרת מיטיבה לתאר את ההרפתקאות הנפשיות שלהם בתאורים עדינים ויורדת לניואנסים שאינם מיועדים לקוראים צעירים.
בכריכה האחורית נכתב כי היא אם לארבעה בנים. לדעתי היא מייעדת לגיבוריה כוחות נפש וגם תבונה שאינם מצויים בילדים בני זמננו.
משהו בדמותו של האב בלתי מפוענח ואולי מוקצן מדי, בהתחשב באחריות האישית ובבגרות שמגלים ילדיו.

אני חושבת שהספר יוצא מן הכלל ברגישותו, תכונה שאינה שכיחה בספרי הרפתקאות, ויש לסווגו כספר לבוגרים.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על אבודים בלב ים - פרוזה עשרה #