מציאות ודמיון מתערבבים והתוצאה נכון להיום היא שתם עידן התמימות.
וסיפור אהבה שכזה שגם אם היה או לא היה לא יכול היה להתקיים במציאות של חיינו, השנאה, ההבנה, ההכרה במה שהיה בשואה לא היו נותנים לצעירה יהודיה ולצעיר גרמני להתחבר מלכתחילה.
נכון להיום הרי סיפור אהבה בין צעירה יהודיה לצעיר ערבי לא יתקבל למרות שכולנו בני אדם.
מה שמוביל למחשבה ולמסקנה כמה המלחמות אכזריות, מיותרות וכואבות וכמה חבל שבמקום לעשות אהבה עושים מלחמה ויותר חכם ממני כבר אמר את זה.
ואם אפשר משהו אישי... עד גיל 11 הייתי בדעה שיש ערבים טובים וערבים רעים, הם פגעו באבא שלי, הייתי כל כך קרובה לאבד אותו.
ודעותיי הפכו לקיצוניות, לאחר שאמא שלי הגיעה למוסד שיקומי שבו אחדים מהצוות הרפואי היו אחים ערביים ואני שהמשכתי להחזיק בדעות אלו ראיתי כמה תמיכה ועזרה היא קיבלה התחלתי לחשוב קצת אחרת (אבל ממש קצת).
אבל כמו שדעותיי לא ישתנו ככה המצב לא ישתנה וסיפור אהבה כזה יישאר דימיוני....












