לקח לי זמן לקרוא את הספר הזה.
גם בגלל עומק הלשון והתוכן, וגם כי קראתי אותו בזמן תקופת מבחנים
(לא טוב לי ולא טוב לספר...)
בכל מקרה, על האיכות, המורכבות והפילוסופיות שבספר אתם יכולים לקרוא בביקורות אחרות.
אני רוצה להביע את דעתי על רעיון אחד שהוא מאוד מרכזי בסיפור.
מתוך הספר:
"... מובן שבמקרה כזה אפילו רבים ממיטיבי האנושות, שלא ירשו את השלטון אלא תפסו אותו בכוח לעצמם, חייבים היו להיות מוצאים להורג למן עצם צעדיהם הראשונים. אלא שהאנשים ההם היו מסוגלים לשאת את צעדי עצמם ולכן ה ם צ ו ד ק י ם, ואילו אני לא הייתי מסוגל, ופירוש הדבר שלא הייתה לי הזכות להרשות לעצמי את הצעד הזה"
השורות הנ"ל הן מחשבותיו של רסקולניקוב, גיבור הסיפור, על הרצח שביצע.

והרי זו מסקנה שגויה לחלוטין.
המסקנה הזו מגלמת את ההבדל המהותי שבין המוסר האנושי למוסר האלוקי.
כי מוסר אלוקי, הכללים שנקבעו ע"י בורא עולם,
שהוא זה שיודע מה יהיה תמיד,
רק הם יכולים להכיל באמת את כל המורכבות של פעולותינו השונות.

ואילו המוסר האנושי, הכללים שנקבעו בידי האדם,
יש להם כמה חסרונות:
1) לכל אדם יש סדר עדיפויות שונה. יכול להיות שאדם יכול לעשות משהו בשביל מישהו שחשוב לו על חשבון מישהו אחר, כי המישהו הראשון חשוב לו יותר... למרות שמבחינה אובייקטיבית יכול להיות שהם שווים.
2) הכללים תמיד יכולים להשתנות. ולא חסרות פעמים לאורך ההיסטוריה שאנחנו רואים את אותם "אנשים מיטיבי אנושות" שדוסטויבסקי מזכיר, רוצחים, גונבים ואונסים למען מטרה נעלה כל שהיא, שבסופו של דבר גם מתברר שהיא אינה מועילה לעולם בכללותו.

זה מה שרציתי להגיד.
ספר חזק, עמוק, איכותי
עם "מוסר השכל" שגוי
(במרכאות כי אני לא בטוחה שאפשר לקרוא לזה ככה)

ספר טוב.
מעניין אותי כמה מהסצנה העיקרית סביבה סובב כל הסיפור אמיתית
(ולא אפרט לטובת אלו שלא קראו עדיין)
אני מאמינה שזה יכול להיות.
בשואה קרו דברים שלא יאמנו.

השילוב בין הסיפור והרומן שמתפתח בו קצת... מלאכותי אולי,
אבל לא מאוד גורע מהאיכות והעניין שבספר.

אחד הספרים הטובים שיצא לי לקרוא כבר הרבה מאוד זמן.
אם לסכם אותו בשתי מילים: מעורר מחשבה.

הספר מדבר על בליינד-דייטים אצל דתיים.

כאחת שבדיוק עובדת את התקופה הזאת, נהנתי מהספר. הוא מכיל סיפורים- חלקם הזויים, חלקם קרו גם לי- על בליינד דייטים. בעיקר על הפגישות הראשונות.

אבל יותר מהסיפורים נהנתי מהקטעים המחקריים שלנגפורד שילבה תוך כדי. הספר בנוי מפרק סיפור - פרק הסבר מדעי, והחלקים האלו שלו, המדעיים, מעניינים מאוד.

הגיע חדש לספריה והיה לי הכבוד לקרוא אותו ראשונה :)

הוא טוב.
כמו שכבר אמרו פה,
מזכיר קצת את משחקי הרעב, אבל יותר טוב.
למרות שאם חושבים על זה, הספר הראשון של משחקי הרעב היה הרבה יותר טוב מהספרים הנוספים בסדרה.
אולי צריך לקרוא את כל הסדרה הזאת, ואז אפשר יהיה להשוות בצורה הוגנת...

על הספר בעצמו:
הרעיון יפה, והסופרת מתארת בבצורה טובה את ההתמודדות עם נטיות נפש שונות באדם אחד.
זה מעניין כי כל אדם בעצם לא מורכב מתכונה אחת, אלא מכמה...
ורות מתארת היטב את ההתלבטות בין נטיות הנפש השונות של אותו אדם.

הוא נחמד.

ועכשיו אני אלך לחפש את עלילות המלך ארתור במקור...

קראתי אותו פעם ראשונה... מזמן. לא זוכרת מתי בדיוק.
אני זוכרת את שכנה שלי באה אלי עם הספר,
ואומרת לי: "אל תקראי את מה שכתוב מאחורה, ואל תקראי את הדף הראשון" והיא פותחת לי בהתחלה של הפרק הראשון, ואומרת לי- "תתחילי מכאן"
אני חייבת לה תודה על זה.

כי בזכותה לא ידעתי שאלישע מת, עד הסוף.
וזה, לדעתי, שידרג לי את העלילה.

זה ספר טוב שמתאר את היטב את אלישע ואת התקופה של מלחמת השחרור,
וממש מכניס לאווירה.

אז נכון,
אין בספר הזה איזה רעיון חדשני
או משהו שלא תמצא בשום ספר פנטזיה אחר.
אבל הוא שנון,
ומצחיק,
ויש בו גם הפתעות מידי פעם.

וחוץ מזה,
הוא גם קורה פה בארץ.
זה היה ממש נחמד :)

הסדרה הולכת ומדרדרת.
חוץ מתכנים רדודים,
סגנון כתיבה שחוזר על עצמו
(נכון, יש פה המון סוגריים. וכן, אני יודעת שזה לא כל כך מקובל. לא, אני לא יכולה לשנות את זה)
ותסבוכים של נערה מתבגרת,

אין כאן כלום.