ביקורת ספרותית על החטא ועונשו (1995) מאת פיודור דוסטויבסקי
ספר טוב

---

לקח לי זמן לקרוא את הספר הזה.
גם בגלל עומק הלשון והתוכן, וגם כי קראתי אותו בזמן תקופת מבחנים
(לא טוב לי ולא טוב לספר...)
בכל מקרה, על האיכות, המורכבות והפילוסופיות שבספר אתם יכולים לקרוא בביקורות אחרות.
אני רוצה להביע את דעתי על רעיון אחד שהוא מאוד מרכזי בסיפור.
מתוך הספר:
"... מובן שבמקרה כזה אפילו רבים ממיטיבי האנושות, שלא ירשו את השלטון אלא תפסו אותו בכוח לעצמם, חייבים היו להיות מוצאים להורג למן עצם צעדיהם הראשונים. אלא שהאנשים ההם היו מסוגלים לשאת את צעדי עצמם ולכן ה ם צ ו ד ק י ם, ואילו אני לא הייתי מסוגל, ופירוש הדבר שלא הייתה לי הזכות להרשות לעצמי את הצעד הזה"
השורות הנ"ל הן מחשבותיו של רסקולניקוב, גיבור הסיפור, על הרצח שביצע.

והרי זו מסקנה שגויה לחלוטין.
המסקנה הזו מגלמת את ההבדל המהותי שבין המוסר האנושי למוסר האלוקי.
כי מוסר אלוקי, הכללים שנקבעו ע"י בורא עולם,
שהוא זה שיודע מה יהיה תמיד,
רק הם יכולים להכיל באמת את כל המורכבות של פעולותינו השונות.

ואילו המוסר האנושי, הכללים שנקבעו בידי האדם,
יש להם כמה חסרונות:
1) לכל אדם יש סדר עדיפויות שונה. יכול להיות שאדם יכול לעשות משהו בשביל מישהו שחשוב לו על חשבון מישהו אחר, כי המישהו הראשון חשוב לו יותר... למרות שמבחינה אובייקטיבית יכול להיות שהם שווים.
2) הכללים תמיד יכולים להשתנות. ולא חסרות פעמים לאורך ההיסטוריה שאנחנו רואים את אותם "אנשים מיטיבי אנושות" שדוסטויבסקי מזכיר, רוצחים, גונבים ואונסים למען מטרה נעלה כל שהיא, שבסופו של דבר גם מתברר שהיא אינה מועילה לעולם בכללותו.

זה מה שרציתי להגיד.
ספר חזק, עמוק, איכותי
עם "מוסר השכל" שגוי
(במרכאות כי אני לא בטוחה שאפשר לקרוא לזה ככה)

» ביקורות נוספות של מג'נטה
» ביקורות נוספות על החטא ועונשו (1995)