ביקורת ספרותית על מרפסת מול הים מאת רמי בר-אדון
ספר בסדר

---

ספר של "החברה"

בהתחלה קראתי את הספר כמוקסם. הנה נוף ילדותי, עם הרחובות והאנשים שבה,והחיים של התקופה.
הכתיבה מצורת מעבר מההוה לעבר וחזרה מצויינת ומבריקה.
אחר כך הסיפור התחיל להמאס, שוב סטירות ומכות בחגורה של האבא, מכות של האחים על הראש ונכות שהגיבור מחטיף לכל דורש.
כאילו המכות הן השפה היחידה בספר.חבל.
וגם נמאס כאילו כל החיים הם לסדר את השני.איך הוא קורא לזה "תכך". כמה אפשר.

יש מקרים חיוביים כמו היחסים עם העיוורת, או אותו ניצול שואה שעוזר לגיבור הספר(רמי) בהכנת סל ביכורים מושקע.
במרבית הזמן, מתקבל הרושם כי ארועים חיובים מתחבאים באיזה שהוא "תכך".
חבל., אבל זה עולמו של הסופר.
אני ממליץ לקרוא את הספר כי הוא נותן תמונת חיים של תקופה. צפון תל אביב בשנות החמישים, אזור שעדיין הפלצנות לא היתה בשיאה , אבל ניצניה קיימים ומתפתחים. והחיים למרות המוראות של המחבר זורמים ומלאי חוויות חיוביות.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על מרפסת מול הים