ביקורת ספרותית על האהבה של חיי מאת לואיז דגלאס
ספר טוב

---

סיפור סוחף ועצוב.
גיבורת הספר מספרת על בעלה היקר, שהיה כל עולמה, שנהרג בתאונת דרכים.

כאב לי הלב לקרוא על ההתמודדות שלה בחיים ללא בעלה אהובה.
החיים שהתנהלו באושר, פרגון, אהבה, שותפות, שמחה ועוד, פתאום בשבריר שנייה מתהפכים ומשתנים.
היא לא יודעת איך ממשיכים הלאה, אף פעם זה לא יהיה אותו הדבר, תמיד יהיה משהו חסר ולא מושלם כפי שהיה בעבר.

הקטע שנראה לי הזוי ובלתי נתפס לחלוטין, היה הרומן שלה עם גיסה, אחיו התאום של בעלה.
היא מתייסרת כל כך על שאיבדה את בעלה, עוד לא עבר מספיק זמן, והיא כבר מנהלת יחסים עם גיסה.
איך כזה דבר קורה בכלל? נכון שהוא אחיו התאום, קיים דמיון בין התאומים, אך בכל זאת זה שונה, הם אף פעם לא יוכלו להיות אותו דבר בדיוק.

משפחתו של הבעל, לא הרגישו מעולם שהיא אשתו, לא יחסו לה חשיבות , נתנו לה הרגשה קרירה, לא התייחסו אליה בכבוד הראוי לה, בחייו הוא שימש חוט שמקשר בין אשתו למשפחתו , כעת אין לה חשיבות כלל מצד משפחתו.

הספר ברובו עצוב מאוד, על אהבה עצומה שהייתה ואיננה עוד, על אובדן והתמודדות עם השכול, על רגעים של כאב עז בלתי נשלט, שלא יודעים איך לצאת ממנו, איך להתגבר בכלל ? איך להמשיך הלאה בחיים ? מה עושים ?.

מה שנותר לי לומר, פשוט עצוב !

» ביקורות נוספות של ר י נ ת
» ביקורות נוספות על האהבה של חיי