פרסי ג'קסון מכה שוב. והפעם לווא דווקא בקיץ.
האמת ששמתי לב שמחנה החצויים הוא מחנה קיץ, ואיך יוצא תמיד אישהו על יום אמצע החורף? (אני לא טועה, נכון? זה באמת תמיד על יום אמצע החורף, נכון?)
חשיבה חשיבה חשיבה
זה לא הגיוני בעליל.
אבל היי, למי אכפת שיוצא ספר כל כך טוב?

שמתי לב שבספריו של ריירדן יש תבנית חוזרת.
קח את פרסי + חבר טוב למסע + חברה למסע, דיי עוקצנית + ילדה/ילד שהוא לא הסתדר איתה/איתו ממש טוב + שלחו אותם למסע חיפושים ותנו להם שבוע להציל את העולם עד יום אמצע החורף (אם אינני טועה...) = ספר ממוצע של פרסי.
למרות שהעלילה פחות או יותר ממוחזרת ובגדול, ריירדן עושה זאת שוב וגורם לי לתקוע את העיניים בספר. מעולה.
על העלילה הממוחזרת הושמט כוכב אחד בלבד. והרי לכם התשובה למה הוענקו לספר ארבעה כוכבים.

הכתיבה המעולה של ריירדן, הלא-רשמית-ובכל-זאת-טובה, היא מדהימה, ומסוגלת לשאוב כל אחד לספר.
הביקורת שטליה יקירתי כתבה על הספר הראשון הזכירה לי שלא הכרחתי את אח שלי בעינויים ובנבוט לקרוא את הספר הראשון בתקווה שיהפך לתולעת. הממ, אני אנסה הפעם.

אין הרבה מה לומר, ריירדן המוכשר כותב, ואני קוראת, ומתפוגגת לי בשלווה.
אני לא יודעת כבר למי להמליץ כי נראה שכולם כבר בסדרת המשך של פרסי. אוף עם התזמון המלבב שלי.

ספר מעולה, לא כל-כך מותח אבל בסדר. שילוב טוב של המיתולגיה היוונית ועלילת הספר. נפלתי מצחוק בחלק של ספר הובר, כשהחבורה צוחקת על מבנה הסכר. בסוף יש מידע מעניין על מקורו של חג המולד. ספר מומלץ מאוד!!!!

ושוב אני מוצא את עצמי כותב ביקורת, ולא מוצא שום דבר שלא כתבו קודם: ספר ''מצוין'', ספר ''מושלם'', את כל אלה כבר כתבו במקום כלשהו, וזה נכון מאוד.

הספר מחזיר פרט שולי מהספר הראשון, שחשבו שהוא סתם כמה מילים, שלא באמת משנות את העלילה, ולכן כולם שכחו אותו בספר השני.
אבל ריק ריירדן מצא דרך, והחזיר את הפרט הקטן הזה בגדול, ובשביל למצוא את הפרט הזה, צריך פשוט לקרוא את הספר ולחפש טוב טוב.
וגם נותן מתח רציני בשם הספר ובנבואה שניתנת בו, ועד שאתה קורא במה מדובר, אתה לא יודע מהי הקללה, אבל אחרי שקוראים את הספר חושבים: ''אך לא ניחשתי את זה, זה כל כך ברור וצפוי אך לא חשבתי על זה''...

וחוץ מקללת הטיטאן, יש עוד קללה שקשורה בספר: לא לקרוא אותו- זו קללה של ממש.

זאת הפעם השלישית שאני משנה את הביקורת הזאת.[תודה באמת נטע-,-]
הספר הזה פשוט מושלם.
ואם אתם מש רוצים שאני יסביר לכם מזה מושלם אז אוקיי-
מושלם זה ספר שלא חסר בו כלום.
הבנתם? יופי. בואו נמשיך
--
הדמויות-
ניקו- אני יכולה לעמוד פה לנצח ולומר בלי סוף כמה הוא מדהים, אבל זה ימשך הרבה מאוד זמן ואני צריכה ללכת עוד מעט אז.. הוא חזק באופן נפשי וזה אוסום. הוא חתיך והוא מדהים ברמות שאני לא יכולה לתאר.
פרסי- הכרנו. שמענו. ראינו
אנבת'- כמו פרסי
ביאנקה- קודם כל: היא דמות דיי טובה...חוץ מהעובדה שהיא נטשה את ניקו. ואני נראת קצת כמוה. וזה אוסום.
תאליה- היא מאגניבה וחזקה. ממש אוהבת אותה.
--
הו רגע שחכתי את לוק!
אז אממ לוק- אתה חתיך ואתה פשוט מדהים.
--
תבינו אני עצלנית ואני צריכה ללכת אז זה ממש קצר.
אז תקראו את הספר, שווה לכם!

עוד ספר בסדרה.
יותר נכון להגיד, עוד ספר טוב בסדרה!
התרגשתי בכל קטע וקטע וציפיתי לעוד כל פעם מחדש.

פרסי, אנבת', גרובר ותאליה (משום אני קוראת את זה taelia) יוצאים להצלת חצויים חדשים-
ביאנקה וניקו די אנג'לו.
ובדרך... הכל מסתבך יותר מדי.
פרסי מרגיש אשם על מה שקרה ומסתנן למסע החיפושים יחד עם גרובר, ביאנקה וציידות ארטמיס.
בספר הזה, כולם חווים את מה שהרקולס חווה במשימות שלו.
בסוף הלא צפוי שהשאיר אותי פעורת פה ועצובה מצאתי את עצמי רצה לספר הרביעי בסדרה ומתחילה לקרוא אותו.

הספר סוחף, עצוב ומצחיק באותו הזמן.
הסדרה המדהימה גרמה לי להצטער שהיא נגמרה.

מאוד מומלץ, כולם לקרוא!

כאן נגמרת הביקורת שלי,
מייטי ♥

אם ניתן לדרג ספר ביותר מ 5 כוכבים, זה היה המקרה.
ריק ריירדן אתה לא מפסיק להפתיייע ולהפצייץ!
ואני דורשת עוד ספר בסיידי וקרטר בלי שום קשר.

אז לספר: מפתיע מרגשש מצחיק מסופר מעולה.
לפי התגובות על ריירדן אמרו פה שהוא ממחזר ספרים, אז אני מסכימה עם זה אך רק בקטע של " יש עוד X ימים עד ליום\אירוע X ועד אז חייבים X או שאחרת נמות".
כן לגמרי.
אבל תכלס למי אכפת אם לריק לא והוא ממשיך לכתוב ולסדר לי את זמן הספר בראשש אז למה לא?!

אחחח פרסי פרסי פרסי, ממש באלי עלייך כאיזה ידיד טווב.\
חחחחחח אני פשוט חולה על הדמויות כל אחת מביאה סוגים שונים של אנשים שאנחנו באמת עלולים לפגוש בחיים,אני אוהבת שיש דמויות שניתן להתחבר אליהם ולהזדהות
(:

אז אני כבר מתתתה לקרוא את הספר הבא ואני בטוחה שאהנה ממנו מאוד !

מומלץ לאהובי ג'קסון באשר הם !
וקדימה לבא !!

אזהרה, מכיל ספוילרים
אני ממש עצבנית היום. אולי זה קשור בעובדה שבמשך חמש שעות הרגשתי כמו הייזל גרייס לנקסטר (אשמת הכוכבים) כשהיא עולה במדרגות, לא לשאול למה. אז אני מתנצלת מראש אם אני אוציא קצת עצבים בביקורת הזאת.

אני לא יכולה להכחיש שהספר הזה טוב. הוא ממש טוב. קצבי, שנון ומצחיק ומשאיר רצון לעוד. אבל חייבים להודות שהעלילה נעשית קצת ממוחזרת. הם צריכים להציל משהו / מישהו לפני מועד מסוים אחרת העולם ייחרב או משהו כזה.
באופן מפתיע, זה עדיין ספר טוב. וזה אומר משהו על הסופר אם הוא מצליח לעניין את הקוראים בעלילה שמזכירה את הספר הקודם במשך שלושה ספרים (בינתיים).
אהבתי מאוד את הקטעים שבהם זה בלט שפרסי ואנבת' הם פשוט זוג מתבקש. מה גם שבספר הזה הם הצילו את אנבת' (וגם את ארטמיס, אבל זה עניין שולי) אז בערך בכל הזדמנות הבינו כמה היא חשובה לו באמת. במיוחד אהבתי שהם הצליחו להשלים את ריקוד הסלואו בסוף ^.^
והדמויות.
אני ממש שונאת את תאליה. (זה החלק שבו אני מקווה להוציא עצבים) אני אפילו לא יודעת למה אני שונאת אותה. אולי זה בגלל שהיא משדרת ביטחון שמרגיש לי קצת מזויף, או בגלל שהיא מתעצבנת הרבה פעמים שלא בצדק, או בגלל שהיא צצה משום מקום בסוף הספר הקודם ו"גנבה" לפרסי את המקום בנבואה (אני משום מה רוצה שזה יהיה הוא), או אולי בגלל העובדה שהיא פאקינג קראה לו 'מוח אצה'. זה של אנבת'. לא לגעת. נקודה.
כמו שבטח כבר הסקתם, הדמות האהובה עלי היא אנבת'. היא מזכירה לי את עצמי הרבה פעמים. כולל האהבה המוזרה לאדריכלות. היא ממש חמודה ובלעדיה הם כבר היו מתים מזמן.
די התעצבנתי שביאנקה וזואי מתו. אהבתי אותן. אני אוהבת גם בלי שום סיבה את ניקו. הוא פשוט חמוד וזה אחרי שאני יודעת שהוא בן של האדס.
והקטע הזה של להחזיק את השמיים? ואוו. אמין. (סרקזם) אני לא יודעת מה זה אומר בדיוק להחזיק את השמיים, אבל אני גם לא רוצה לדעת.
ספר מצוין, למרות כל הפגמים (ותאליה)
טוב, אני הולכת לקרוא את הספר הרביעי עכשיו, כי אין לי חיים.

ספר מדהים, קצבי וממש עושה חשק של עוד, זה הספר האהוב עלי בסדרה הראשונה (לא יודע למה)
זה לא היה איזה ספר עמוק או משהו הוא היה... פרסי.
אבל לכל ספר יש משהו משלו והדבר של הספר הזה היה תחושה הזו שאתה לא יכול לזוז עד שתסיים עוד פרק, ועוד אחד, ועוד אחד...
החלק הכי מרגש בספר היה במוות של משהי מאוד מאוד חשובה, היו שתיים כאלה אבל אני מדבר על האחרונה.
זה פשוט לא פייר!!!!! ממש רציתי שהיא תמשיך וממש כעסתי על המוות הזה. יש קטעים שבאופן בלתי מוסבר עושים לי צמרמורת, ממש צמרמורת (לא של יואו איזה מרגש, דמעות דמעות. לא!). המפגש עם ארטמיס, אני חייב לצטט: " הנערה הצעירה הביטה בי בעיניים נוצצות ובוהקות יותר מהירח של החורף. "אני ארטמיס", אמרה. "אלת הצייד" ועוד ועוד.

החיסרון העיקרי בעיני בספר הוא שאנבת' לא הייתה חלק מהעלילה, היה חסר המוח הגאון שלה.

אני נותן לספר 5.

נ.ב אני לא מבין למה על הכריכה של הספר שלי דווקא המגזין "לאישה" היה חייב להגיב על הספר, זה הכי לא קשור בעולם!1

אני לא חושב שזה הספר הטוב בסדרה, אבל שמור לי מקום מיוחד בשבילו.
זה הספר הראשון שקראתי מהסדרה שאני הכי אוהב!! (לפחות אחת מהם)

אז זה הראשון, ועל כך אני חייב לו..

זו הביקורת הראשונה שאני כותב על אחד מספרי ריק ריירדן.
אני מאלה שפותחים ספר שנראה טוב באמצע, קוראים קטע, ואם הוא מוצא חן - מתחילים מהתחלה.
אני חייב לכתוב שמיד כשהתחלתי לקרוא "נשבתי בקסמי הספר" - העלילה, הכתיבה, הגיבורים - הכל היה פשוט מושלם!!
מאז, כמובן, קראתי כל ספר מהסדרה לפחות 7 פעמים :)

אז ברור שהביקורות רק טובות, על הסדרה בכלל ועל הספר בפרט.
אם עדיין לא קראתם - למה אתם עדיין כאן?!

נ.ב. אני עדיין לא סגור איזה ספר מבחינתי הכי טוב - הראשון או החמישי??