אתחיל בכך שהספר נוגע ללב ומרגש כתוב בשפה עשירה וייחודית. הסופר נכנס לרבדים העמוקים ביותר של המחשבות והרגשות בתיאוריו את חוויותיה של אישה יהודיה ,גיבורה ללא ספק ,במצב של הריון מתקדם ושני ילדיה הנבונים בעת שנמלטו בקשיים מרובים מצרפת הכבושה במטרה להגיע לשוויץ בשנות מלחמת העולם השנייה בעודם תלויים לחלוטין בחסדיהם של מסייעים זרים שפעלו במחתרת.
בניגוד לרוב חלקיו של הספר הרי שדווקא לקראת הסוף השפה נעשית קולחת יותר ואפשרה לזרום עם העלילה . הספר כתוב בסגנון של מכתבים ארוכים שכתבה האישה לבעלה שנלקח ע"י הגיסטאפו ובהם היא משתפת אותו בכל האירועים שעברו עליהם כאשר היא מלאת תקווה שיזכו להתאחד איתו ביום מן הימים. ספר עצוב וקשה ועם זאת מומלץ.

כמה יפה, מאוד אהבתי, כתוב כל כךיפה ומרתק. הסיפור מעניין , עצוב, ומרתק על בריחתה של אשה הרה ושני בניה הקטנים מאזור מלחמה למדינה ניטרלית. הסופר ברגישות עצומה כותב בשם אימו את מה שעבר עליה ביחד עם בניה. ממליצה בחום..

אחד הספרים הטובים ביותר על השואה שקראתי.
זה סיפור ספציפי על משפחתו של המחבר ועל "אשה אחת", אבל יש משהו בבניית הדמויות שהופך אותן לדמויות מייצגות ואוניברסליות. ספר מצוין.

אישה אחת- יצחק מאיר.
הוצאת מעריב 2010


" אני כותבת. אין לי מושג לאן. אתה בצפון. אתה בדרום. במרתף של עיר. בצריף של מחנה. בתא של בית סוהר. בצרפת. בגרמניה. בפולין...אתה חי. לא יכול להיות אחרת. אתה תשוב...גם אם השמים לא יתאוששו מן הטירוף עד עולם, ולא יידעו לקיים עוד מה שאמר להם אלוהיהם עליך ועלי, ולא יהיה אדם בארץ שיידע אם שבת...אתה תשוב. אני רוצה שתשוב. אז, לאחר שתשוב. ותקרא."

כך נפתח אחד הספרים היפים והמרגשים ביותר שקראתי.
בעיצומה של מלחמת העולם השניה נלקח בעלה של רוזי- מוריץ, ע"י אנשי הגסטאפו בחשכת הליל מבלי שוב. מוריץ עסק בזיוף מסמכים ליהודים על מנת שיוכלו לחצות את הגבול לחוף מבטחים ובכך להינצל מהתופת של המלחמה, לאחר מספר נסיונות להשיג מידדע אודות בעלה ללא הועיל מחליטה רוזי - אשה בהריון, עם שני בניה הקטנים לצאת למסע ממארסי לשוויץ.
היא מצויידת במסמכי זהות צרפתית כאשר היא ילידת הונגריה ואינה יודעת את השפה כלל וכלל, כתוצאה מכך גזרה על עצמה " אילמות" מדומה על מנת שתוכל להתגבר על מכשול השפה.
במהלך המסע הקשה הזה כאשר היא נתוני לחסדי האל והאדם היא מגלה בצורה עוצמתית את הרצון של לחצות את הגבול- את הרצון לחיות.
הספר ( סיפור אמיתי) נכתב על ידי בנה- יצחק, כאשר הוא מתאר את המסע הזה מנקודת מבטה של אימו, באמצעות מכתבים שכתבה אל בעלה. בכישרון רב הוא מצליח להעביר לקורא את תחשות/ רגשות / מחשבות כל רגע ורגע בהזדהות מוחלטת במסע אל החופש.
הספר משך אותי מהרגע הראשון, הן מבחינת טיב הכתיבה והן מבחינת העלילה.
הספר ממולץ בחום לכל מי שרוצה לנסות ולהבין את המלחמה הקטנה של האנושי בתוך התופת העל אנושית.

על הסופר : יצחק מאיר הוא הוגה דעות, משורר, מחזאי, מאייר ואיש חינוך. הוא נולד ב-1934 באנטוורפן, בלגיה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, לאחר שאביו נתפס על ידי הגסטאפו ונשלח לאושוויץ, נמלט יצחק עם אמו ואחיו כשהוא בן שמונה בלבד. ב-1946 עלה עם משפחתו לארץ ומאז בחר בדרך החינוך. הוא שירת כקונסול ישראל בשוויץ, שגריר ישראל בבלגיה, יועץ לשר החינוך לשעבר זבולון המר ז"ל בענייני שואה. אחיו ג´קי, חברו לאותו מסע, עלה ארצה ונהרג במלחמת ששת הימים

מומלץ בחום!!

נ.ב : קרדיט גדול על עטיפת הספר, נכון - "אל תסתכל על הקנקן אלא במה שיש בו " במקרה הזה קיבלתי את הכל.

הוספת תגובההוספת תגובה מהירההוספת תגובה בחלון חדשבחזרה לפורום .הוספת תגובה הוספת תגובה מהירה הוספת תגובה בחלון חדש.

מסר למחבר/תשליחה באימיילשליחה באימייל חיצוניהדפסהקישור להודעהRSSההודעה הנוכחית בהקשרה:
•13/01/11 11:21‫ אישה אחת