זוהי קריאה שנייה בשבילי של הספר. לראשונה קראתי אותו בגיל 15, ולא התרשמתי. גם בקריאה שנייה, מעל 10 שנים אחרי הראשונה, דעתי לא השתנתה. אני יכולה להבין שהספר עורר הדים בשעתו, אך כיום אני מתקשה לראות את גדולתו. אין ספק שסלינג'ר מתאר היטב את הולדן ועולמו. אין תחושה בזמן הקריאה של סופר המנסה להעביר סיפור, אלא כאילו הולדן הוא אדם אמיתי, והוא הכותב. אך לרוע המזל הולדן הוא נער קטן, מפונק ובכיין. לא יכולתי שלא לגלגל עיניים ביאוש במהלך הקריאה. קשה לי להמליץ, וגם לא להמליץ, על קריאת הספר. אולי "חשוב" לקרוא אותו רק בגלל מקומו ההיסטורי בין הרומנים הגדולים שיצאו במאה ה-20, אך מעבר לכך אני לא רואה סיבה לקרוא אותו.

ללא ספק הספר הטוב ביותר שקראתי השנה. אין צורך לפרט את העלילה, רק להגיד שהספר סוחף ומרתק. הייתי במתח במשך הקריאה כולה, בקושי מנעתי מעצמי להציץ בפרקים הבאים. לרוב אינני מתחברת לספרים שבמרכזם עומדים ילדים, אך מק'דונלד כותבת בצורה מוכשרת כל כך, שמצד אחד הרגשתי הזדהות עם הילדה, וממצד שני לא הרגשתי שאני קוראת ספר "ילדים". אהבתי שאין התמקדות אך ורק בילדה, אלא גם לאבא, ובקו העלילה שלו. מק'דונלד גם היטיבה לקשור את כל הקצוות העלילתיים בסוף הספר. בשורה התחתונה - לקרוא!

ספר נוסף בסאגת המזרח של הסופר, הפעם מבוסס על חוויותיו האישיות בשבי היפני בזמן מלחמת העולם השניייה, אך כתוב עליליתית. העלילה מתרכזת במספר דמויות ראשיות, כשאחת מהן היא דמותו של המלך, הבחור מתחתית הסולם הצבאי ששולט במחנה בעזרת עורמתו וקשריו, ומעוררת את זעמם של האחרים. אהבתי מאוד את הספר, וגם הזדעדעתי לקרוא על המצב הנוראי בו היו שרויים השבויים, ומה הם נאלצו לעשות כדי להישאר בחיים, גם במחיר חייהם של חבריהם. מומלץ מאוד.

הספר הזה, הראשון בסאגת המזרח של ג'יימס קלאוול, מספר על יפן של המאהה -15, ואיך אדם אירופאי מצליח להשתלב בה. ספר מרתק על כל אלפי עמודיו, שממש מצליח לנעביר את חווית הזרות של הגיבור בעולם החדש שאליו הגיע. מומלץ בחום.

קשה מאוד לכתוב ביקורת על הספר הזה. מצד אחד, קראתי אותו כמעט ללא הפסקה, הייתי במתח, חרדתי לגורל הדמויות (טוב, לחלקן), ורציתי לדעת מה קורה בסוף. הכתיבה עצמה הייתה טובה, בשפה קולחת ומעניינת. מצד שני....זה אחד הספרים הנוראיים ביותר שקראתי, היתה נקודה אחת שעצרתי את הקריאה ליומיים בזעזוע, התפתלתי בחלקים אחרים, ורק רציתי שייגמר כבר. ולכן, לסיכום - מומלץ, אבל רק בשלבים מסויימים בחיים. בהחלט לא כשאתה בדיכאון.

בעקרון לא אוהבת סיפורי אהבה, אבל זה בהחלט יוצא הדופן. למרות הבעייתיות שמצאתי בהגיון הפנימי של המסע בזמן, עדיין הסופרת הצליחה לשמור על רמת אמינות גבוהה של השלד הסיפורי הזה. סיפור האהבה עצמו היה מרגש, וגם לי לדמוע לא מעט. אהבתי את שתי הדמויות הראשיות, ואם כי הספר נוטה קצת לסחוט דמעות לקראת סופו, אני סולחת לו - ספר מצויין, מרגש, מעניין, וכתוב היטב.

אחד מספרי המד"ב הראשונים שקראתי. ספר מצויין, במיוחד אם לא מגלים לך מראש את הסוף. ההמשכים הלכו והדרדרו, מלבד השני שאהבתי מאוד.

קניתי את את הספר בעקבות המלצות נלהבות ששמעתי עליו, וכ"כ התאכזבתי. איזה ספר משעמם וחסר כל פואנטה. תיאורים ארוכים ומשמימים של ריחות, שלא גרמו לי לחוש כלל אווירה מיוחדת שכנראה אמורה הייתה להיווצר, הדמות הראשית, שאמורה להיות מעוררת חלחלה ומיוחדת שעממה אותי לחלוטין, והקטע האחרון רק גרם לי לתחושת גועל קלה. לא ממליצה לקרוא.

הספר הוא סיפורה של קאל - בת למשפחה ממוצא יווני, שנולדה עם איברי מין נשיים וגבריים, מגודלת כילדה, ומחליטה בסוף, כשהיא מגלה את האמת, להיות גבר. הספר הוא גם סיפורה של שלושה דורות של משפחת מהגרים יוונית - מיוון לארה"ב.
אפשר לחלק את הספר לשניים - החלק הראשון, האיטי, הוא סיפור סביה והוריה של קאל, מסעם מיוון בזמן המלחמה לארה"ב, והתאקלמותם שם. החלק השני - המהיר והצהוב יותר, הוא סיפורה של קאל. אין ספק שהחלק השני מעניין יותר, אבל הוא גם מציצני, ויצר אצלי תחושה לא נעימה בזמן הקריאה. החלק הראשון קצת שעמם בהתחלה, אבל לטעמי הוא מוצלח הרבה יותר, ולפחות הוא שווה קריאה. בסך הכל נהניתי, אבל היה חלקים בספר שהכרחתי את עצמי לעבור.