מאוד נהניתי מהספר הזה. הסיפור על הילדה/בת/נערה - דור שלישי למהגרים יוונים מבורסה שבתורכיה - שמגלה בשלב מוקדם בחייה - גיל ההתבגרות המינית, את העובדה שלא בטוח בכלל שהיא בת, יש גנים גבריים שמונעים ממנה מחזור, שהחזה לא גדל לה ושהיא שונה משאר הבנות הסובבות אותה. הסיפור מסופר בגוף ראשון כאשר המספר הוא מי שהיא הפכה להיות - גבר העובד במשרד החוץ ויוצא לשליחויות בארצות שונות מטעם המשרד. הצד החזק ביותר בסיפור הוא הסאגה המשפחתית של הדור הראשון - סבה וסבתה של הנערה - קליופה או קאלי בשמה האמריקאי. הסבא והסבתא הם למעשה אח ואחות שעשו את המעשה היותר מסעיר - התחתנו אחד עם השנייה והקימו שושלת ללא שידעו שהם מורישים בכך גן בעייתי. סביב המשפחה הגרה בשכונה היוונית - גריקטאון בדטרויט סובבים מהגרים נוספים מהפזורה היוונית. כולם עם שמות יווניים קלאסיים ההופכים עם הזמן לשמות אמריקניים. מילטיניאדס הופך למילטון, סורמלינה ללינה, תיאודורה הפכה לטסי וכך הלאה. סיפורה של העיר דטרויט על תעשיית המכוניות, המהומות הגזעיות ועוד. בסופו של דבר זהו סיפורה של קאלי שהפכה לקאל וההתמודדות שלה בחברה שמרנית ודרכה להתגבר ולהתמודד. אהבתי.

תלוי איך רוצים לקרוא את הספר. מצד אחד זה סיפור מהגרים, מצד שני זה סיפור על הרמפרודיט וההתמודדות עם זה.
כסיפור מהגרים הספר מאוד מוצלח ומתאר בצורה מאוד צבעונית ומעניינת את חייהם של מהגרים מטורקיה היוונית לארה"ב בתחילת המאה ה-20.
כסיפור חיים של הרמפרודיט הספר הרבה פחות מעניין ולא מספיק מעמיק. זה נראה כאילו הסופר החליט לכתוב על הנושא המעניין של מיניות ומגדר, אבל "השתפן" באמצע והחליט להשקיע יותר בסיפור ההגירה והצמיחה בארץ החדשה.
לי הספר הומלץ כספר שעוסק בצורה מעניינת במין, מיניות ומגדר. ככזה - הוא מאכזב.
לעומת זאת הוא יותר מוצלח כסאגה משפחתית חוצה-דורות.
בסה"כ שווה קריאה.

אני חושבת שרעיון הכתיבה על הקשיים כהרמפרודיט הוא אמיץ ומאוד ייחודי, לא משהו שקראתי קודם. אבל לא הבנתי למה המחבר היה צריך להוסיף עוד 300 עמודים(!!!) על הרקע ההסטורי של המשפחה, על גילויי עריות, על מהומות על רקע גזעי ועוד. הרגשתי שהמחבר מנסה להכניס לספר הרבה אירועים, הרבה סוגי טאבו למיניהם, כאילו ניסה להשיג כמה שיותר באזזז לספר(ג'פרי- מין עם בעלי חיים שכחת...), או שבעצם ניסה לקלוע לכמה שיותר קהלי יעד. לא יודעת, מה שבטוח שזה מעצבן. בעצם העלילה שכתובה על הכריכה מתחילה רק אחרי שמסיימים יותר מחצי ספר:( בעיני אם היו משאירים מהספר רק את עמודים 300 עד 500 היו עושים לספר חסד, ונראה שהייתי נותנת לו 5 כוכבים. כי בעמודים הללו הוא תיאר את המסע הקשה שעוברת נערה לבעצם להיות נער, מסע רגשי מטורף, מסע של פקפוק בכל מה שידעת כאמת ואיך שגודלת. בכל זאת אני שמחה שהצלחתי איכשהו לשרוד את 300 העמודים הראשונים כדי להגיע לנושא שבשבילו שאלתי את הספר. אם אני צריכה להמליץ על הספר, אמליץ בלהתחיל בעמוד 300.

רעיון מקורי ומבטיח אבל במציאות פיספוס
אני לא היית מזכה אותו בפרס פוליצר אבל אני מניחה שהרעיון המקורי הוא שהביא לזכייה...

תוך כדי קריאת ספר עב-כרס זה לא נתחוור לי אם הוא ספר טוב או ספר קריא או סנסציוני.
מדובר בקאלי(ופה) המגלה בקיץ 1974 שהיא נמשכת לבת כיתתה ולאחר ברור שגרתי והתחלתי אצל רופא נשים מתגלה שהיא למעשה בן. עניין זה נעוץ בסוד משפחתי החוזר אחורה אל סבה וסבתה של קאלי ההופך לקאל.
שלושה דורות מסופרים בספר כשההתחלה היא בטורקיה, כשדסדמונה ולפטי היוונים נאלצים לברוח מפני הטורקים הפולשים לסמירנה, איזמיר של היום. הם מגיעים לארה"ב ומשתכנים אצל בת דודתם. לאחר מכן עוברים אל הדור השני של טסי ומילטון ולאחר מכן אל דורו/ה של קאל(י). כאן אעצור בתיאור משום שכל גילוי נוסף הוא בבחינת ספוילר.
שוב אומר שהספר אכן קריא וקולח, מלאכת הכתיבה אכן טובה ויוג'נידיס מתגלה ככותב מוכשר ואינטליגנטי. אבל באמצע, בחלק של טסי ומילטון יש בור גדול בסיפור והוא הופך לארוך, מתיש, מיותר ולא ממש זורם.
100 העמודים האחרונים תופסים תאוצה ובחמישים העמודים האחרונים נוסף ספין סנצסציוני וכחלחל. שוב אמנע מתאורים נוספים מחשש לספיילר לשווא.
זה אחד הספרים הבודדים שאני מתלבט האם להמליץ בלב שלם לרוץ ולהשיג את הספר או להמליץ אם נתקלים בספר במקרה. אני יודע שהיו שאהבו ולא מכיר כאלה שלא. רק אציין שה"סוד" אינו כזה בומבסטי ואילו הסיום קצת תלוש ולא "מהוגן" מספיק כמו שכל הספר כן. שלושת העמודים האחרונים הם דווקא כן בעלי טעם רב.