מדי שנה נמכרות קרוב ל 12,000 נערות נפאליות לזנות.
זהו סיפורה של אחת מהן, לקשמי בת ה 13, אשר אביה החורג מוכר אותה לזנות באמתלה של עבודה כמשרתת בבית עשירים בהודו.
ילדת הכפר התמימה מהמדרונות הנדחים של הרי ההימלאיה, נאלצת בעל כורחה לפגוש בתהומות של עולם אכזר, שגוזל את תומתה ואמונה בבני אדם,
אך לא את עוז רוחה, טוב ליבה ובעיקר את התקווה.
זו ילדה סופר אינטליגנטית, אמיצה, ורבת תושייה. תבונתה חוסנה ואופייה מעוררים התפעלות, והיא הופכת לדמות בלתי נשכחת, אשר מהווה השראה.
הספר כתוב בתמציתיות מכוונת. כל משפט קצר, הנכתב בלשון ילדית, טומן בתוכו קונטרסט בין התמימות של המספרת למציאות האכזרית.
חלק מהמשפטים הייתי צריכה לקרוא פעמיים; בפעם הראשונה הם הוו אגרוף לבטן, ובפעם השניה קליטה והפנמה.
כל שורה שוברת לב. כל קומץ מילים שופע נדיבות.
הספר מעלה סיפור קשה, אך החלקים שבהם דמעתי, היו דווקא אלו שתיארו מקרי חסד קטנים, כוס תה שהוענקה ללא תשלום, מילה טובה.
כמו בשיר הנהדר של יעקוב גלעד:

"לא פעם זה קשה
אבל לרוב מילה טובה
מיד עושה לי טוב
רק מילה אחת
או שתיים לא יותר מזה"

ללמדנו כמה מחווה כל כך קטנה יכולה לחולל שינוי כזה גדול.
ובעיקר, שבשביל לצאת גדול, לא חייבים לעשות מעשים גדולים, לפעמים מספיק לעזור בקטנה.

מומלץ בחום!!!

ספר שחושף ומביא למודעות את התופעה המזעזעת של מכירת ילדות נפאליות על ידי הוריהן לשמש כשפחות מין בתנאים מזעזעים. תופעה שהיקפה לא מבוטל ולצערנו אף גדל בהרבה לאחר רעידות האדמה האחרונות בטיבט. פשוט נורא כמה העולם יכול להיות אכזרי. אני תמיד חושבת איזה ברת מזל אני שנולדתי בחלק זה של העולם. עם כל המלחמות והצרות - זה מתגמד. באופן מפתיע, למרות הנושא הסנסציוני, הספר כתוב בעדינות ובמינימליסטיות פיוטית, ומצליח לשחזר את נקודת המבט הילדית התמה והפשוטה, ולשמר בכך את כבוד הילדה שחולל, ועל כך מגיעים לו חמשת הכוכבים.
כדאי ואף ראוי שאנו, כבני החברה המערבית, נהיה מודעים יותר לתופעות כמו סחר בילדים וזנות ילדים כשאנו באים לצרוך ולהנות ממדינות שמאפשרות ואף מעודדות זאת מסיבות כלכליות (כמו תאילנד והודו). זהו אות קלון על החברה המערבית שאינה נוקטת בסנקציות משמעותיות כנגד תופעות אלה והמדינות שמאפשרות אותן.

ספר חובה.
מתאר חיים של ילדה/נערה בכפר קטן מבודד ועני בנפאל.
העוני גורם לאמא לשלוח את הילדה בת ה- 13 לעבוד כמשרתת בעיר הגדולה ולהביא כסף וחיים למשפחה, אך האמת היא שהיא נמכרת ונלקחת לבית זונות בהודו. לנצל את גופה ואת היותה אשה צעירה או בעצם ילדה.
מציאות אמיתית וקשה של ניצול נערות במזרח הרחוק. אלפי נערות נפאליות ומאות אלפי נערות במזרח נלקחות ומועסקות בזנות, לעיתים תוך הונאה ושקרים לנערות ולמשפחתן.
הספר כתוב בשפה פשוטה ובסיסית, כאילו הילדה היא הכותבת והמתעדת את חייה ביומן, הכתיבה מוסיפה נופך מיוחד של תום ומעצימה את הפשע שבמציאות המתוארת בו.
במקרה פרטי זה יש אור בקצה המנהרה ותקווה לחיים ולעתיד טוב

הספר כתוב כמעין יומן בו לקשמי מתארת את דרכה מהכפר הקטן בנפאל, עד ל"בית האושר" (בית הבושת אליו נשלחה) הנמצא בעיר הגדולה בה השחיתות, העליבות והעוני נמצאים בכל פינה.
הכתיבה תמציתית וילדותית דבר המדגיש למעשה את הסתירה בין תמימותה וילדותיותה של לקשמי לבין המציאות שנכפתה עליה, ואת העובדה שלקשמי צריכה להתרגל למציאות החדשה במהירות מסחררת (הוכרחה לעבוד כבר ביומה הראשון).
ספר פשוט ועם זאת נהדר, המדבר על תופעה שלצערי נפוצה מאוד גם בימינו- הסחר בנשים.
בקיצור נמרץ, מומלץ.

ספר מאוד שונה מהספרים שקראתי עד עכשיו.
זה סיפור על ילדה בת 13 מנפאל שאביה מכר אותה בלי לדעת שהיא נמכרה לזנות.

הסיפור נכתב כיומן שבו היא מספרת מה קורה לה כל יום. הזכרונות שלה מזעזעים ומצמררים. הכתיבה היא קלה מאוד ופשוטה כמו הילדה.

היה לי מוזר להתחיל לקרוא עד שנכנסתי אבל שנכנסתי לסיפור פשוט הייתי חייבת לסיים אותו. ואכן תוך שעתיים בערך סיימתי את כל הספר.

הספר הוא קצר מאוד יחסית בסך הכל 256 עמודים שרבים מהדפים אפילו לא מלאים עד הסוף

מאוד ממליצה ולו רק שהעולם ידע מה מתחולל בהודו ונפאל.

לקשמי, ילדה בת 13 מהרי נפאל נמכרת להיות משרתת כאשר משפחתה מגיעה לסף רעב. משרתת? זהו, שממש לא.
לקשמי מגיעה ל"בית האושר", ובשפה לא נקייה - לבית זונות.
שם, הסרסורית הנוראית מתעללת בה קשות, ולבסוף לקשמי מאבדת כל צלם אנוש והופכת לזונה בניגוד לרצונה.
ה' ישמור! איזה תיאורים מזעזעים יש בספר הזה! הילדה נאנסת כל ערב ע"י כמה וכמה גברים, רחוקה מביתה
וחסרת אונים במלוא מובן המילה.
איזה חיים נוראיים! למרות הסוף המעט אופטימי של הספר, לקשמי לא יוצאת לי מהראש. היא, ועוד אלפי ילדים שנמכרים לזנות.