יש לי יחסי אהבה-שנאה עם הספר הזה.
מצד אחד רואים שלוולבק יש כשרון כתיבה, והספר באמת זורם וקל לקריאה (מבחינת שפה, לא תוכן).
מאה העמודים הראשונים היו נפלאים. אחרי זה הכל התדרדר והפך לסרט פורנו-אימה ומניפסט הזוי שחוזר על הקלישאות הרגילות של תחלואות החברה המערבית, ומאשים את בני האדם (בעיקר את החמישים ומשהו אחוז שיש להם כוס (יש, גם אני פרובוקטורית!)) בריקבון של החברה כי הם כאלה שטחיים ואגואיסטים וכו' וכו'.
לקראת הסוף זה חזר קצת לרמה של ההתחלה. אולי כי ברונו יצא מהתמונה. האמת שאם ברונו היה מתפגר בגיל 18 הספר היה רק משתפר.
אז מצד אחד הרבה אלימות ומין בשביל האלימות והמין, מיזוגניה ותובנות נדושות, אבל מצד שני יש משהו מאוד מרתק בספר הזה והוא גם כתוב מצויין.
בקיצור, לא גרוע ולא מדהים.

נפילה רצינית אחרי הקמיע.
עדיף לחסוך את הטרחה ולוותר עליו.

ספר קורע לב על מערכת היחסים בין ילד לפוקימון שלו.
ספוילר-- מעולם לא בכיתי כמו שבכיתי כשבאטרפרי עזב.

עזבתי באמצע. שעה מהחיים שלי שאני לא אקבל חזרה.

לקח לי חודש עד שנפל לי האסימון והבנתי כמה אני אוהבת את הספר הזה.
מומלץ לקרוא קצת יותר על הספר עצמו כדי לקבל את התמונה השלמה.

על הגסיסה המוסרית האיטית של תושבי גילן המתפרקת. גרוטסקי משהו.

ספר מקיף וטוב על רצח העם ברואנדה, מצויין למי שמתענין בנושא.

בסך הכל נהניתי מהספר. למי שמצפה לעלילה והתרגשות - אין כאן הרבה, אבל הכתיבה סוחפת (חוץ מהחלומת של חנה והתיאורים של ירושלים שאני אישית לא התחברתי אליהם) ומערכת היחסים בין חנה, שבניגוד להרבה אנשים דווקא מאוד אהבתי אותה והתחברתי אליה, למיכאל מרתקת. ספר מלא בדידות, קור וניכור.

קראתי את המקור באנגלית. ספר מדהים, כתוב בצורה סוחפת ומצליח להעביר את תחושת ה"חלום" והאבסורד בצורה מצויינת.
הפריעו לי קצת הגזענות והמיזוגניות בחלק מהקטעים, אבל עדיין נהניתי.
ספר כבד ואפל, ולגמרי שווה את זה.