Chemical Principles: The Quest for InsightPeter Atkins8כל פעימת לב שלנו צורכת ג׳אול אחד של אנרגיה (1J)מהי עבודה? התקדמות כנגד כח נגדי. (אם אף אחד לא מתנגד, כנראה שאתה לא עובד)אלו שני אבני חן מתחילתו של הספר בעל השם הקסום באנגלית (Chemical Principals - The Quest For Insight) אותו כמובן ניוונו בעברית ל״כימיה כללית״. וחבל.פיטר פורט בספרו קוביה אחרי קוביה את ההבנה של ימנו בתחום הכימיה.מומלץ.
אגדתאשמואל פאוסט17מבין האפשרויות השונות לכתוב על אגדות התלמוד בחר שמואל בדרך הניתוח הספרותי, זו של האקדמיה. סקפטי משהו, התחלתי לקרוא. הפתעה גדולה. מסתבר שמי שיש לו עין טובה, לא משנה איזה כלי יקח לידו, יצאו לו ניחוחות מעולים. ניתוח בשפה קלילה פשוטה להבנה של סוגיות עמוקות דרך סיפורי אגדה קצרים שהוסלקו בגמרא. מומלץ ורלוונטי. תודה לך שמואל, הלכת בדרכם של ביאליק ורבניצקי.
אבא חוםנעמי שמואל16אבא אמר לי "אל תכעס, הם לא מבינים. תסביר להם מאין אנחנו באים", כותב דניאל, ומספר על כפר קינו באתיופיה ועל ערגתם לבוא ארצה. ספר מיוחד במיוחד לילדים, וגם לנו שכבר גדלנו.
ציידי הנפשות צופיה מלר21ספר אנטישמי קלאסי שנכתב על ידי בני עמנו. בעמוד 279 לדוגמא, ציור של בית עם נרות שבת, בני הבית מזמינים אורח אליהם. ובפנים צייר מי שצייר "אלימות, מכות, מעשים מגונים" ועוד ועוד כיד דמיוני החולני. בסוף הספר, בהערות, הם מצטטים את חוק איסור לשון הרע. הייתי שולח אותם לעיין בו שנית, לבקש חזרה לצורך גריסה את כל עותקי הספר שהופצו ולמצוא דרך איך יוכלו לכפר על מה שעשו.
האבא של האבולוציהרוי לואיס11בעקבות המלצתה החמה של שירה, לקחתי ספר זה לידי. ברגשות מעורבים יש לציין. חוות דעתי.. הספר משעשע וקליל לקריאה. עבורי בעיקר הוא חידד את הסיבה שבגללה אנשים צוחקים על מי שמאמין בתאוריית האבולוציה בכך שעקר את החלק הכושל מהתאוריה. רוי לואיס מתאר משפחה לפני שנים רבות ובה אב כשרוני ששוקד על חידושים כל העת. מהבנה כיצד להפיק ולשמר אש ועד לבניית חץ וקשת(ודרך יצירת סוגי תבשילים מגוונים). מה היא האבולוציה בספר? כושר ההמצאה של האדם. אתמול אכלנו בשר נע, היום אנחנו מבשלים אותו. אתמול שלחנו מכתבים אחד לשני, היום אנחנו מתקשרים בפלאפון. והחלק הכושל? זה ה"יש מאין" של התאוריה. שלכאורה פעם היינו טפשים וחסרי כישורים(או אמבות או משהו כזה), ופתאום שודרגנו ע"י מקריות. רוי ממקם אותנו כאדם תבוני, בדיוק כפי שאנו היום, גם בתקופות בהם המדע העכשיו מניח שהיו אלפאס אנטיקוס(פיל קדמון) וכל שמשתנה הוא מה שאנו משנים ויוצרים. מומלץ.
גמד השינהאפרת בוכנר13גמד השינה די קפדן.. הוא בודק אם הלכתם לישון בזמן. ספר מקסים, עם איורים מרהיבים בצבעם. אווירה חינוכית, ומושגים משעשעים.
ספר השמותג'יל גרגורי5ספר קליל בסגנון "צופן דה-וינצ'י" על ל"ו צדיקים ואגודה מסתורית שמנסה לחסל אותם. לא מותיר רושם מיוחד אחריו, אך נקרא הנשימה אחת.
למי צלצלו הפעמונים [מהדורת 2006]ארנסט המינגוויי9יצירת מופת זה לא.. אבל בתור ספר הרפתקאות על פיצוץ גשרים וגניבת סוסים הוא די נחמד. קריאה קולחת.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון4בכנות? קראתי אותו בהרבה ציפייה, ובעיקר התאכזבתי. הפרוזה יפה בסך הכול, אבל לא עוצרת נשימה. המסתורין ממש סתמי. חידה לשם החידה, בלי טיפה של קתרזיס בגילוי הסופי. הייתי נותן לו שלושה כוכבים לולא האכזבה מכל ההייפ סביב הספר. בינוני ומטה. יכול להעביר שבת או שתיים, אבל לא הייתי ממליץ לבזבז עליו את הזמן כשיש ספרים טובים בהרבה שם בחוץ.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון34הוא מותח אבל לא נמתח. הוא מרגש אבל לא אמוציונלי. הוא מאתגר שכלית אבל לא סובל מפיגור. הוא מהלך קסם אבל לא מכשף. הוא מלכותי אבל לא מלאכותי. הוא פנטסטי אבל לא פנטזיונרי. הוא הספר הראשון שקראתי בפעם השנייה.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון1כמה חיכיתי לקרוא את הספר הזה, כמה הייפ סביב האיכות שלו. כמה חיכיתי, ככה התבאסתי.. אפילו הכתיבה לא סחפה אותי. שלא לדבר על העלילה המשמימה. נטשתי אחרי כמה עשרות עמודים פשוט מחוסר עניין...
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון30אני תמיד קוראת ספרים שאחי הגדול ממליץ לי עליהם. כשהייתי קטנה יותר הייתי מקשיבה לשיחות שלו עם חברים על ספרים ואז הייתי רצה לספרייה לקחת את הספרים שהם דיברו עליהם. חלקם היו ספרי "בנים", לחלקם לא התחברתי (מצטערת עומרי, היה לך טעם לא משהו עד גיל 14 בערך) וחלקם היו ספרים שלא כל כך מתאימים לילדה שקטנה מהמדברים על הספרים כמעט ב-4 שנים. את הספר הזה קראתי אחרי שהטעם של אח שלי כבר השתפר, ולכן כבר הרגשתי בטוחה לקרוא אותו וגם לא מאוימת מויכוחי-אמצע-הלילה-בטלפון ("עומרי מה זה הסוף הזה מה זה הסוף הזה מה זה הסוף הזה?!" אני. "ללי אמרתי לך 1000 פעם לא לקרוא את כל הספרים שאני מדבר עליהם עם חברים בלי לשאול אותי קודם" עומרי). אז אפשר להגיד שהספר הזה הוא מחלוצי הספרים שגרמו למהפכה במסורת ולשיחות-ספרים-ארוכות מהכיוון החיובי יותר של הסקאלה **** אז כן. הספר. אל תתנו לשם הקלישאתי להטעות אתכם. מדובר כאן בספר טוב, באמת ספר טוב. למרות שלא רציתי לקרוא בהתחלה, חלקית בגלל השם שלו וגם מסיבה פשוטה שמפורטת כמה שורות הלאה מכאן, ההפסקות הארוכות בעבודה לצד העניין העצום שלי בספרים הכניעו אותי הסחיפה, האקשן (קצת אובר-מלדורמטיות לעיתים לטעמי), יש בזה משהו כל כך מדויק. נקי, אבל לא מדי. את הספר קראתי בספרדית, שהיא שפת האם שלי, והתענוג של קריאת ספרים בשפת המקור היה גדול ומחמם. יש לי יחסי אהבה-שנאה עם ספרי "כולנו אוהבים". כשאני קוראת ספר שהוא פשוט ספר טוב, והוא גם מפורסם, אני יכולה להתחרפן מביקורות ומאמירות אקראיות שמורידות את ערכו בעיני טעמי הרכושני. לכן פחדתי קצת לקרוא את הספר, שיש עליו הסכמה גורפת כל כך, כי לא רציתי להיות אחת ממורידי-ערך-הספרים-הסדרתיים-ללא-תשומת-לב. אוהבי ספרים - היזהרו מאוהבי ספרים! הכתיבה מרתקת. לא גאונית, לא מפילה. לא גורמת להתקפי צחוק מהסוג שמסכן אותי לצד עמיתיי לעולם הנתונים בעמדות סמכות (מורים, מנהלי משמרות בעבודה) ולא להשתנקויות בכי חסרות מעצורים (כנ"ל ערך קודם) אבל היא בהחלט כתיבה יפה. ספר קסום. **** תודה, אח גדול.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון26ספר על אהבת ספרים כתיבתם וקריאתם. ערבוב של מציאות ודמיון מרתקים. הרוע מוביל כל הספור אבל סוף הטוב לנצח. סאפון כותב בתצורת שיקופים: כמעט לכל דמות מהעבר יש דמות תואמת עכשווית. שממשיכה ומנציחה את דרכה. הרעיון מעניין:הטובים-"נגמרים" מהר אבל יש להם המשך... הרעים- מאריכים יותר מהטובים ,אבל אין להם המשך... ספר זה עולה בהרבה על "משחקו של המלאך" שגם הוא עצמו מעין "שיקוף" פחות מוצלח של "צלה של הרוח". אהבת ברצלונה (ודמויותיה) על הרוע והטוב שבה ,מבצבצת מבין דפי הספר. מומלץ לכל אחד, ובמיוחד למי שביקר בעיר ומכיר את אתריה המפורסמים. אהבתי את "אמרות הכנף" של הסופר,את המתח,את העלילה ובמיוחד את התיאורים ה"עשירים" של מזג האוויר מבחוץ ושל רגשות הגיבורים מבפנים. סאפון הוא וירטואוז מתוחכם הכותב בפשטות קולחת רוויה הפתעות. שווה להשקיע ולקרוא.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון0ספר רומנטי ומותח. מגלים לאט את הסיפור תוך כדי שיטוט בעבר ובהיסטוריה של ברצלונה
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון0אחד הספרים שהצליחו להכניס אותי הכי עמוק לתוך העלילה במשך כמה ימים פשוט לא חייתי בעולם הזה
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון0ספר מסתורין נטול פאנץ' ועדיין מקבל 5 כוכבים כי כתוב מדהים. ספרות יפה עם הומור משובח תמיד קנו אותי
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון5ספר מצוין על נער בוגר מכפי גילו שאביו לוקח אותו לבית קברות לספרים נשכחים. הוא מוצא ספר אחד שגורם לו לחקור את חייו של הסופר, חוליאן קאראך, שמסתבר שספריו נשרפים בזה אחר זה. בדרכו פןגש עשרות דמויות שמנסות לעזור או לסכל את תכניותיו. בדרך הוא גם מתאהב בשתי נשים בפרקי זמן שונים. ספר מומלץ!