עצוב... הורים רבים מעדיפים שהבן/בת שלהם יחזרו בתשובה ולא יתפלשו בסמים , יתברברו בהודו וכד' (למרות שגם משם חזרו חבר'ה בתשובה). ספר קיצוני שלא מאפיין כמובן את הסקלה של החוזרים בתשובה. הייתי מסכימה עם הדוגלים ביעוץ אלא שלא נראה לי שבגילם הם יעשו זאת... [מלר בגיל של סבתא:). התהום אצלם לא נוצרה בגלל הדת. דברים כאלו נפערים על רקע-קרע אחר. כמו שאמר כאן MIKHEL "לא היה פה צייד נפשות היות ובנם חונך < על ידם לחשיבה ביקורתית >, יתרה מכך הוא קיבל חינוך אנטי דתי". ולעמיר: מה זה "כבד את אביך ואת אימך"? האם אין סייג או גבול עד היכן מכבדים? האם עושים כל שהם אומרים? אז הנה הוא חונך כפי שכתב MIKHEL ..ובכל אופן חיפשתי מה זה הדיבר הזה, מהו אותו 'כבוד'/כיבוד , וזה מה שמצאתי באתר "כיפה":
באיזה נושאים חייבים לשמוע בקול ההורים?
ענף ממצוות כיבוד הורים הוא שלא לסתור את דבריהם, היינו שלא לומר לאביו או לאימו בדרך של התנצחות "אתם טועים!", אבל מותר להתדיין עמם בדרך כבוד. כן מצווה לשמוע בקולם ולמלא את רצונם, אלא שאין זו חובה וכשהשמיעה בקולם מתנגשת בדבר שחשוב לו, אינו חייב לשמוע בקולם.. לפיכך בדבר שאינו נוגע להם ישירות, אין חובה לשמוע בקול ההורים.


אם ההורים תובעים מבנם שילמד רפואה, ואילו הוא רוצה ללמוד מחשבים. אם ישמע בקולם יקיים מצווה. אך אינו חייב לעשות כן, כי זוהי החלטה שקשורה לחייו ואינה קשורה ישירות לענייני הכיבוד או המורא. ואף אם ההורים יטענו שבנפשם הדבר, ואם לא ילמד רפואה יחיו כל ימיהם ביגון, אינו חייב לשמוע בקולם, כי אין זה דבר הקשור ישירות אליהם ואם הוא בטוח שעדיף לו ללמוד מחשבים, כי מקצוע זה מתאים לו יותר ובו יוכל להצליח, עדיף שילמד מחשבים. מכל מקום עליו להציג זאת בפני ההורים בדרך ארץ ולא בחוצפה וההורים חייבים ללמוד להכיר בעצמאותם של ילדיהם, כדי שלא יטעו ויקימו שערוריה סביב כל החלטה עצמאית של ילדם.

וזה הקישור למקור, שם הוא מפרט יותר:http://www.kipa.co.il/ask/show/228440-%D7%A2%D7%93-%D7%94%D7%99%D7%9B%D7%9F-%D7%9B%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%90%D7%91-%D7%95%D7%90%D7%9D

מסכימה. לדעתי באופן כללי יהודים שונאים יהודים יותר טוב מכל זר:\

וגם אני לא קראתי (כנראה באמת שרק לביא קרא, או לפחות עלעל) והספר נשמע לי בזבוז זמן, לא בגלל דעה כזו או אחרת שמובעת בו, אלא בגלל שהוא נשמע לי פשוט משעמם. רדו מהמגדל ולכו לטיפול, זו המלצתי למשפחה.

גם אני לא קראתי את הספר (מה, יכול להיות שרק לביא קרא אותו?) אבל את התפיסה, לפחות על פניו, מכירה. מהסקירה של לביא אפשר להסיק את דעתו של לביא על הספר ועל תפיסת העולם המיוצגת בו.

לא קראתי את הספר כך שאין לי אפשרות לחוות דעה אם הספר חד מימדי או לא. ודאי שגם מהסקירה של לביא אי אפשר להסיק שום מסקנה לגבי הספר.

אולי לא אנטישמיות אבל בהחלט מייצג תפיסה חד מימדית, אם כי גם הביקורת משקפת תפיסה חד מימדית. השפה היא כלי להגדרה/ הפרדה וגם כלי לחיבור. כשמשתמשים בה רק לצורך הראשון- מפסידים. חזרה בתשובה היא תהליך מורכב מאוד שעשוי לגרום בין השאר למשברים קשים. ההתייחסות אל העולם הדתי- חרדי כאל מעגל של שלמות מוארת מולידה, כנראה, התייחסות הפוכה.

אנטישמי? לא נראה לי בסך הכל ספר שמנסה להילחם בכל תופעת הרס המשפחות שנגרם על ידי מחזירים בתשובה. אין איזו דיברה כזאת "כבד את אביך ואת אמך"? מה אתה מצפה שירגיש הורה שהילד שלו נקרע ממנו?

מלר? זו לא ההורים שתבעו את הבן שלהם שחזר בתשובה? אין מצב שהם אובייקטיביים. זו בבירור משפחה פגועה ולא מתפקדת. הם צריכים ללכת לטיפול, ההורים וגם הבן, כדי לתקן את הקשרים הרעועים ביניהם. הניתוק עקב החזרה בתשובה של הבן הוא לדעתי רק סימפטום להפרעה של כל המשפחה הזאת.

נשמע רע לפחות נדע להיזהר...