ביקורת ספרותית על אורח נטה ללון (רכה) - מהדורה מחודשת,עם תיקונים שנמצאו בעזבונו של המחבר מאת ש"י עגנון
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 18 בינואר, 2011
ע"י מחשבות


איך מתחילים לסקר ולבקר ספר של עגנון? מאחר והספר הזה הוא הספר היחידי שקראתי משל עגנון, אין בידי לומר אם זה הטוב, החלש או האופייני בספריו.
קודם אציב את המסגרת בה הסיפור מתרחש. השנה (עפ"י ויקיפדיה) היא כנראה 1930, שנת הביקור של עגנון בעיר הולדתו בוצ´אץ´, היום באוקראינה. שיבוש שם עיר הולדתו הולידה את העיר שבוש, העיר בה ביקר האורח נטול השם בספר דנן.
האורח, סופר בן 38, בן ארץ ישראל, מגיע לבקר בעיר הולדתו לאחר החרבת ביתו ע"י ערבים. אשתו וילדיו שבו לדור בבית משפחת האם בגרמניה ואילו הוא בחר לבקר בעיר הולדתו. הביקור היה אמור להמשך זמן מה ונמשך 11 חודשים. בזמן הזה מספר לנו האורח מה אירע בעיר בה חלפה המלחמה (מלחמת העולם הראשונה) כבכל מקום כמעט באירופה וכיצד נותרו מתי מעט מכרים, אם בכלל, מהאנשים שגרו בה בטרם היגר לישראל.
האורח נוטה ללון במלון שבשבוש, מספר לנו אנקדוטות מביקורו ובכך הופך את הספר לספר שאין בו עלילה סדורה, אם בכלל. דמויות נכנסות ויוצאות מהספר, סיפור נקשר לסיפור בפרקים הרבים שבספר ולרוב אין ממש עניין רב בכתוב.
ובכל זאת מה? מה שיש זו כתיבה רחומה וחומלת. כתיבה של אורח בעיר בה נולד, בצפיה באנשים שאינו מכיר ובאורחות חיים שהוא דווקא כן מכיר, כמו דייסת דוחן בדבש. לא קל לקרוא את הספר. השפה בהחלט מיושנת, אם כי רבת חן, חוט המחשבה נפרם לא פעם, של הכותב והקורא כאחת, אי ההתקדמות לשום מקום ולשום תכלית ומטרה לא ממש מושכים לקרוא. מצד שני, לא מדובר בסתם סיפור אווירה או זרם התודעה, מאפיינים המרחיקים את הקורא.
מקצת מן ה"עלילה" בכל זאת יש לתאר: האורח מגיע לבית המדרש הישן שבעיר ומגלה כי המקום נזנח ורוב הספרים נעלמו. בעבר המקום היה מרכז החיים של העיר, בטח המרכז הרוחני. הוא בוחר להעביר שם את זמנו, מקבל את מפתח המקום ומחליט להשיב עטרה ליושנה. הוא דואג לנקיון המקום ואט אט גם לחימום החלל בימי הצינה, דבר המביא אנשים לבקר שם, להתפלל וללמוד. כך הוא גם שומע סיפורים על בני המקום, משתתף בחיפוש ובצער האנשים על העלמו של חנוך, זה שדאג לעצים להסקה של בית המדרש ונעלם בלא להותיר עקבות.
אנשים מבקשים לשמוע את סיפורי ארץ ישראל ואף נכנסים איתו לדין ודברים בדבר אותה ארץ מהוללת בעיני היהודים. לא כולם מסכימים עם הצורך לגור בה ולעלות אליה ויש כזה שאף שב ממנה ואין דעתו נוחה הימנה.
אז מה השורה התחתונה? כרגיל, הסה"כ גדול מכלל החלקים. הספר נעים מאוד לקריאה, טוב להכיר את מורשתנו, טוב לקרוא את עגנון שלא תחת ציווי של לימודים ולהתענג על שפה שהיתה ונעלמה.
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ