ספר מדהים, מרתק ומרגש.
זה לסיכום בקצרה, בכל אופן.
נותרתי חסרת מילים אחרי שקראתי את הספר, המילים השואבות, המציאות המצמררת, הקושי שעובר בחיי היום יום.
שפה מרתקת שגרמה לי להישאב במהירות אל תוך הספר ולא נתנה לי מנוח, לא יכולתי להרפות לשנייה והייתי חייבת לדעת מה קורה בכל חלק וחלק.
זה ספר מעולה, אני חייבת לתת צל"ש לסופרת, עשית עבודה נהדרת, אני אשמח לקרוא עוד ספרים כאלה.
היו בספר מעט קטעים משעממים, אני לא אומרת שלא, אבל הם היו כל כך מעטים שאני לא זוכרת מהם.
לא הייתי מסוגלת לדלג דף אחד, ידעתי שאני יכולה להצטער על הכל בהמשך, אז עלילות הספר חקוקות בזיכרוני ולעולם לא יעלמו.
אני שמחה על שקראתי אותו, הוא מומלץ לכל גיל בער מ- 10 ומעלה, העלילה קצת כבדה קשה מידי לאנשים בגילאים צעירים יותר.

אני לא זוכרת יותר מדי מהספר, אבל מהפרטים שאני נזכרת בהם... הספר פשוט מדהים.
מעניין לחשוב איך שבן ציון גדל מאז תחילת הספר, כשהוא היה רק תינוק, וכבר בסוף- כל כך מהר- הוא כבר גבר צעיר.
זה אפילו קצת מצחיק.
***

בספר מדובר על בן ציון, בנו הבכור של אליעזר בן יהודה. מסופר על חייו בתור "הילד העברי הראשון" ועל האסונות שחוותה משפחתו.
רבים התנגדו לאליעזר וחשבו שזאת בושה לחדש את השפה העברית, וחשבו שצריך לתת לבן ציון לדבר בשפות אחרות.
אבל בן יהודה לא התייאש. אך כתוצאה מזה הוא נטש קצת את בן ציון.

הקטעים היו כתובים בצורה ממש מרגשת, שנתנה חשק לבכות כשקרה משהו עצוב (וקרו הרבה דברים עצובים).
***

למה אני מבלבלת לכם את המוח? כבר הבנתם שהספר יפה. (נכון?)
אז למה אתם מחכים? תפסיקו לבהות במסך ורוצו לקנות את הספר!
אתם לא תצטערו ;)


כאן נגמרת הביקורת שלי,
מייטי ♥

ספר מרגש, ועצוב..
אבל ספר כל כך יפה ואמיתי.
הוא ממש מרתק.
ממשיכים לחשוב עליו אחר כך, ועצובים כשהוא נגמר.
ספר טוב, חובה לקרוא !

אם סופרת מצליחה לקחת נושא שלכאורה בדרך כלל לא מעניין ילדים ונערים אליו. יוצר השפה העברית, בלשן ולהפוך את הספר לנגיש מעניין לילד ולנער זה רק מראה את גדולתה של סופרת זו. אני בתור נערה אהבתי מאוד את ספריה וקראתי כמעט את כולם או אולי את כולם. מומלץ ללמוד להחכים ולהנות.

קראתי את ה"בכור לבית אב"י" לפני הרבה שנים, ולא הצלחתי לגמור אותו. כנער צעיר, ההיחשפות לרעות החולות שהכו במשפחת בן-יהודה פעם אחר פעם, תוך קושי יומיומי להיות שונה מבחירה שאינה שלך כדובר עברית, נפגשה בסתירה גמורה עם חיי, שהקשיים הללו אינם נוכחים בה כלל,וגם אם כן, הם אולי אגביים ואלמנטריים.
השפה העברית היא אחת ממרכיבי האתניות הישראלית, ומשום כך לא ששו לגעת בה בתחילת דרכה של הציונות. החלוצים ששמרו בלילות וייבשו ביצות נאבקו בתנאי הטבע, באויב הערבי ובשאר גורמים חיצוניים. לעומת זאת, איתמר בן יהודה נולד לתוך מאבק מבית, שיהודי היישוב הישן ממרים את חייו. קצת עגום להשוות את הדקדוק בעברית מתוך אידיאולוגיה של אליעזר לעומת הזלזול העכשווי, כי הרי זה לא משנה אם זה שלוש או שלושה, לא?

או וואו!
זה ספר מקסים! אומנם לא סיימתי לקרוא אותו אבל אני באמצע ובבית ספר אנו קוראים אותו.
הוא מספר על קשיים של משפחה ענייה, יש את אליעזר שלא שם לב כלל לבנו בן ציון.
יש את אשתו המסכנה, דבורה, שצריכה להאכיל את הילדים, לטפל בהם, לדאוג להם לפני השינה, לנקות את הבית המון דברים.
ואליעזר (חה) הזה, שעוסק רק בעברית לא מגלה אחריות ומוותר על ילדות ילדיו וגידולם, פשוט חוצפן.
ובן ציון הזה האומלל, המסכן, כל כך עצוב, הוא מעדיף להיחטף על ידי מישהו רק כדאי שיאכיל אותו וירשה לו לשחק עם הילדים ולהיות בבית הספר, זה כל כך עצוב.
ושוב אליעזר:

לא אכפת לו מכלום רק העברית! אני מבינה שזה הסתכן בארץ ישראל, אבל למה לחיות בבועה משלך? שכמובן רשום עליה: עברית.

בקיצור:::


ספר עצוב... מצחיק... מפתיע... שווה לקרוא!

ממה שאני זוכרת, הספר היה עצוב כל כך , ומדהים לדעתי.
אני אישית לא הבנתי כמה קטעים, אולי כי קראתי אותו מזמן והייתי די קטנה.
אבל מה שאני זוכרת, זה ספר מרגש ועצוב מאוד, מומלץ.

הספר מדהים
ומרגש!!!
לא יאמן שהסיפור אמיתי.
נהנתי מאוד ,למרות שהספר יחסית קצר לקח לי הרבה זמן לקרוא אותו כי הוא ספר כל כך עצוב.
מומלץ לבעלי לב חלש לא לקרוא (וגם לילדים קטנים)
אבל באופן כללי ספר חובה בשלב כלשהו בחיים

זה ספר מדהים!
היו רגעים שבכיתי.
הספר הזה כל כך מרגש.
סיפורו של בן-ציון הבן הבכור של אליעזר בן יהודה.
הספר מלא רגשות של ילד שמתמודד עם דברים לא קלים.
עם הילדים שלועגים לו בגלל שהוא מדבר עיברית...
בקיצור ספר מדהים וניפלא!
מומלץ!!!