כמעט ונטשתי את הספר הזה. הסיפור נמשך ונמרח ולא התרומם. רק לקראת הסוף נהיה עניין בעלילה וכאן, אני מודה, לא יכולתי לעזוב את הספר.
הסוף היה שמח ומצופה צמר גפן מתוק.
מצד אחד קל לומר שזה היה צפוי ומאכזב, אך מצד שני, אם הייתי במקומה של מיכל שלו (ומזל שאינני במקומה), הנני בטוחה שלא הייתי מצליחה לכתוב סוף מוצלח יותר. קשה מאוד לסיים ספר ולא לאכזב אף אחד.
הספר העביר לי כמה ימים נחמדים ועל ך תודה למיכל שלו.

ספר גרוע.
התחלתי לקרוא אותו רק בגלל ביקורות נלהבות וכל הזמן חיכיתי.
חיכיתי שיהיה מעניין, מותח וכך הגעתי לסוף הספר.
זה היה בזבוז זמן.
הספר מנופח במשפטים מיותרים שבקטעים מסוימים חוזרים על עצמם בגרסאות שונות.
סתם נייר מבוזבז.

אני אהבתי.
הספר אינו יצירת מופת מבחיה ספרותית, אך הוא מלא חמלה, אהבה, חברות וחום אנושי.
אלה הדברים שכה משכו אותי בסיפור.
זהו ספר שגורם לך לחשוב קצת יותר על הזולת וזה מה שנפלא בו.

ספר מקסים.
חכם, חינוכי, מצחיק וקצת עצוב.
האיורים נהדרים.
קראתיו יחד עם בני ונהננו מאוד.
אנו מצפים כבר לכרך הבא.

אני משוחדת, לגמרי משוחדת.
מדובר באחד מספרי הילדות שלי, שאני מאוד אוהבת.
קניתי אותו אתמול לילדיי ועוד באותו ערב התחלתי להקריאו.
ההרגשה שלי היתה משונה מאוד.
מצד אחד - בועות התרגשות מילאו את גופי, הרגשתי שוב ילדה קטנה.... אבל השפה, השפה היא כל כך שונה.
התרגום מצוין, די מדוק (אני זוכרת את המקור היטב) והעיבוד של א.טולסטוי לפינוקיו המקורי הרבה יותר מעניין מבחינתי.
כמו שאמרתי, אני משוחדת. חוויות ילדות הן החזקות ביותר.

ישנם ספרים רבים ונהדרים שאני מכירה מילדותי שלא תורגמו לעברית מעולם וזה נורא חבל.
הלוואי והייתי מוצאת תרגומים נוספים.
לפעמים אני משתעשעת במחשבה לתרגם כמה ספרים בעצמי...

התחושה שנותרה לי בסוף הספר היא פרווה.
נחמד, רך, נעים לקריאה, נוגע ללב ו...פרווה.
קשה לחוות דעה על הספר.
שקלתי להניחו בצד, אבל המשכתי לקרוא אותו רק כמחווה לסופרת הצעירה.
אשמח לשוחח עם מישהו שיש לו דעה מוצקה יותר ושונה משלי לגבי ספר זה.

חביב. לא יותר מזה.
נקרא מהר ובקלות.
לא דורש ריכוז.
בהיותי ירושלמית אני אוהבת לקרוא על עירי וזה היה החלק הנחמד ביותר.

ספר מרגש ומצחיק כאחד.
ברגע ששוקעים בו קשה להניחו.
אובה קצת דומה לאבא שלי וככל הנראה גם לאבות רבים מדורו. היתה מן תקופה כזו ש",יצרה" אנשים מזן אחר.
לסיכום, ספר מומלץ מאוד.

ספר מקסים, מלא טוהר, טוב לב, הומור, אהבה וכל כך ירושלמי.
נדיר למצוא היום ספר משפחתי, שאפשר להקריא בצוותא ו"24 דלתות" הוא בדיוק הספר הזה, כמו שני הספרים הקודמים בטרילוגיה.
יכול להיות, שאני בתור ירושלמית משוחדת משהו ?
ייתכן :)