הארץ המובטחתברי פריגת0הרעיון הבסיסי בעל פוטנציאל מעניין, אבל כתוב מבולבל ומתיש. יחס לא עקבי בין מונולוגים ארוכים של הסברים ותחושות, לקפיצה מהירה מדי בין אירועים. ההתיימרות להציג היסטוריה עתידית כתובה בצורה מאוד לא משכנעת וכמעט ילדותית. גם העולם החרדי מתואר מתוך חוסר ברור בתחקיר, כמו מתוך שמועות מוזרות ורחוקות, מה שכמובן גם לא מאפשר יצירת דמויות אמינות מבחינה רעיונית או רגשית. בעיקר מביך.
אוליבר טוויסט (רביבים)צ'ארלס דיקנס6ההתחלה הייתה מבטיחה ביותר: שנינות מתוחכמת, סרקזם חריף ומבני משפטים יפהפיים במורכבותם. אבל איכשהו הסיפור השתנה לחלוטין בערך אחרי שליש. בערך בשלב בו מתחילות להיכנס לעולם הסיפור דמויות "טובות" וגומלות חסדים, הכתיבה מקבלת תפנית חדה וצורמת מפארודיית אבסורד חברתית חותכת, למלודרמה רגשנית. הרגש שלפני כן הובע בעדינות נוגעת ללב בין השורות, מותך בפנים בעוצמה ובקצב עלילה הולך ומאט. רק מדי פעם אפשר להבחין בכתיבה מזגזגת חזרה לסגנון הראשוני, המוערך עלי מאוד. כשקראתי קצת על האופן שבו נכתב הספר (כסיפור בהמשכים לעיתון) הצלחתי להבין את הסגנון והקצב המשתנים. אבל בנוסף לאכזבה הראשונית הזו, חוויתי הפתעה נוספת ושלילית למדיי- הפתעה בעיקר מכך שמידע כזה חדש עבורי- דיקנס אנטישמי. דמות הרע בסיפור מכונה "היהודי" הרבה יותר פעמים מהשימוש בשמה האמיתי, ומתוארת באופן הסטריאוטיפי-גלותי המובהק והבוטה ביותר שיצא לי לקרוא בספרות קלאסיקה. (כיעור, אף ארוך, חמדנות, חוסר אמפתיה, טירוף, קמצנות...) וכאן אף אחד מהתרוצים שהביא דיקנס לא הניח את דעתי. אני לא מקבלת הפרדה בין אדם ליצירה פרי-מוחו. התאכזבתי.
ימים בסערהמיכל שלו3הכתיבה עצמה לא מצאה חן בעיניי במיוחד. משלב השפה הרגיש לא עקבי לפעמים וחלק מהדיאלוגים היו מאולצים. אף על פי כן הסיפור הצליח להיות מותח מאוד- החזיק אותי קשובה לכל אורכו. הקרדיט העיקרי שבעיניי נדרש לתת כאן יהיה לתחקיר. מיכל כותבת דמויות מתוך עולמות רבים ושונים בתכלית, באופן מעמיק, חי ומשכנע ביותר. התרשמתי מהקלילות שבמעבר החד מפירוט מדויק של אמוני חיל האוויר הפולני, ועולמה של הילדה הקטנה בחסידות בעלזא. הספר מדבר את השפה של מגוון קצוות בחברה הישראלית, ועושה את זה באותנטיות רבה.
מעוף הצלליםאורסון סקוט קארד11הייתי בטוחה שזה הסוף. איחוד הסדרות האגדתי של אנדר והצל. אני לא בטוחה אם אני יותר מאוכזבת שהסיום האפי לא נכתב, או שמחה שעוד יש סיכוי לחזור ולצלול לעולם של אנדר ובין היקרים... המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לספר היא שהוא אורסון סקוט קארד לחלוטין על כל מאה ומשהו עמודיו הקצרים. נבלע במהירות, בלי להבין איך הוא הספיק להכניס השקפה, הסברים מדעיים, פסיכולוגיה- והכל מתוך העלילה שלרגע לא נחה, למרות פרק הזמן הקצר בה היא מתרחשת. בשעות ספורות הספקתי לכאוב, לכעוס, לשנוא, לפחד, וגם לאהוב, להזדהות, להקשר... וכמובן הכל מתוך הכתיבה המינימליסטית, נטולת הרגשנות או הקלישאתיות של קארד. סופר בחסד, אין ספק.
ישמעאלדניאל קווין4ניסיון מאכזב ולא משכנע. ההתעלמות המוחלטת מהשאלה המוסרית כאילו אינה רלוונטית בנושאים "בסיסיים" כל כך כמו עתיד העולם וחוקים לחיים בו הובילו להנחת יסוד שמלכתחילה לא יכולתי להסכים איתה. המאמץ עיוור כל כך להשוות את האדם לחיה או צמח (גורילה עם תבונה על-אנושית...), להוכיח שהבעיה היחידה היא שהיצור הזה שחושב את עצמו לעליון מתעלם מחוקי החיים החלים על כל חי אחר, שקווין מתעלם לחלוטין מהמשמעות של העובדה הפשוטה שמשום מה האדם הוא גם היצור היחיד שמסוגל להפר את החוקים האלה... שווה קריאה רק כדי להבין את הגישה, לא מעבר לזה.
ספינת קסםרובין הוב24זה הספר השביעי של רובין הוב שיצא לי לקרוא ולמרות זאת, הוא תפס אותי בהפתעה. היכה בי כמו גל עצום ומקציף, עוקר אותי ממקומי באלימות ומשאיר אותי מבוססת במים הרדודים, כושלת, המומה, בעניים צורבות ממלח... רוח מפרשי הוויוואסיה מילאה והפיחה את לבי. התאהבתי בווינטרו, בבראשן ובאטה- ובעצם כל דמות, אפילו קניט, מצאה מקום מיוחד בלבי. שוב ושוב אתהה בלי יכולת לדעת, איך הסופרת המדהימה הזו מצליחה לתאר באופן חד, אמיתי וחזק כל כך את התחבטויות הנפש האנושית. ולא אחת, אלא עשרות שונות ומנוגדות. יפהפיות ונוגות כל כך. לטובת אלה שלא נתקלו בספרים שלה קודם- לא מיועד לאיסטניסטים. יש כמה תיאורים לא עדינים במיוחד. מסוג הספרים שמזכירים לי איך גיליתי שאני אוהבת פנטזיה.
יומנו של חנון 5 - עובדות החייםג'ף קיני8איך לעזאזל עוד יש לג'ף קיני רעיונות?.. הקטע של הביצים בעציץ גרם לי לצחוק ברכבת בקול ולהבהיל את החייל שישב מולי (סליחה חייל...) הספר עוד עטוף בקסם הסדרה, למרות המספר הסידורי המתקדם- מומלץ בחום לשעת ניקוי ראש קלילה.
מהירות החושךאליזבת מון2אם זה באמת מה שעובר לאוטיסט בראש- גם אני קצת אוטיסטית... קשה לשפוט, מאחר וגם בספרים המפורטים ביותר מגיעים רק לרמת דיוק מסויימת בתיאור צורת החשיבה של אדם "נורמלי"... נהניתי מאוד. בהחלט שינה כמה נקודות בחשיבה; על אוטיזם ועם עצמי.
מעבר ליערעבותפול סטיוארט4וואו אחד הספרים הטובים שקראתי, אני זוכרת שאח שלי הביא אותם מהספריה ורק הייתי מסתכלת בתמונות היפות והמעניינות, ועוד לא הייתי קוראת כל כך...אחרי כמה שנים קראתי את הספר ונשאבתי, בדיוק הסגנון שאני אוהבת...הרפתקה מסתורי, פנטזיה ,לברווח לעולם לא מוכר...ממליצה בחום למי שילדות וסקרנות פועמת בוורידיו:)
מעבר ליערעבותפול סטיוארט18אז מדי פעם אני קצת מחפשת לי ספרים בתיבת החיפוש פה למעלה ובודקת, ככה, מה מצבם בחיים: מישהו אהב אתכם, יקיריי? כמה עוד מזדהים עם ההתפעמות שלי לגביך, חביבי? איזו ביקורת מלאת השראה נכתבה עלייך, מקסימה שלי? (טוב, כמובן שמדובר בספרים הטובים. על הרעים אני מסתכלת, פולטת קצת "הא"-אים נקמניים ופונה הלאה) (וכן, מה רע בלהתייחס לספרים כאל ישויות עם אופי? טוב, אל תגידו.) אז הגעתי לדף הספר הזה. ממבט ראשון משהו כאן לא נחמד. "מעבר ליער עבות". שמתם לב לרווח המגעיל שהשתחל לו פנימה? אוי ואבוי. יערעבות, עירתחתונה, ציפורסעד, עצערש. למה? כי ככה. וזה אחד מהדברים המופלאים לגבי הסדרה הזו. קיומם של המוני חוקים הפוכים ונפלאים שנמצאים שם כי ככה הסופר(ים) רצה(ו). העולם שהסופרים (נכנעתי. שיהיה ברבים וזהו) בונים מלא דמיון ומיוחד. כל כך. טוב, יש פה כבר קלף מנצח שכובש חלק נכבד מהקורא כבר על ההתחלה: הציורים. הם מצמררים ונוגעים וממחישים הכי טוב את יותר מאלף המילים שנחסכו עבור כל תמונה. כישרון כישרון. אני רואה בספר המון הצלחה בבניית המימד הוויזואלי. לא רק על ידי הציורים, למרות שאין ספק שיש להם חלק נכבד בדבר. משהו בעולם החדש מהניילונים, שלא מציית ולא אמור לציית לחוקים של אף עולם ספרותי בדיוני אחר, שואב את הקורא פנימה. וחזק. ההקדמה בהחלט ממחישה זאת באופן נהדר. היא פשוט באה כדי לתאר את העולם כפי שהוא. סוג של מפה, אבל בכתב. דמיינו את הקצה, סוף העולם. קחו זום אחורה לנהרקצה שמושלך לעברו. מאיפה הנהר מגיע? ממש מתוך-תוכו של יערעבות. ביערעבות רוחשים סוגי חיים שונים וזהו מקום מסוכן ופלאי ורוחש. והנה בקצהו מתחילים יערות הדמדומים... וכן הלאה. (באופן הו-כל-כך-יותר מוכשר מאיך שאני מייבשת את זה) לכל מקום ולכל גזע או כת ישנם חוקים משלהם. אבל מכירים את ספרי הפנטזיה האלו שיש אצלם לכל דבר אלפי חוקים מסובכים שצריך לזכור כדי להבין איזה אלף בדיוק כישף איזו קוסמת ואיזה חוק מבין המגילות העתיקות של כת הנביאים זה סותר? אז לא. כחלק מהזרימה הכללית של העלילה והחיים של הספר, לא שמים לב לזה. אין הכבדה של חוקים וכללים. פשוט עולם שחי את חייו וכל דבר מיוחד בו וכל חוק טבע הפוך נעשה לקוראים מובן מאליו, ממש כמו שבעולם שלנו ברור לכל אחד שכדור שנזרק למעלה ייפול למטה. זה טבע שני, לכולם. (שזו אגב דוגמה נחמדה כי חוקי הכבידה הם בהחלט לא דבר מובן מאליו בקורות קצעולם. מוהאהא) כיף להיכנס לשם, לעולם הזה. הוא שונה ומקסים ומכשף. פנטזיה נהדרת, לדעתי. ממש במובן המילולי של "פנטזיה". מה עוד? דמויות נהדרות. מקוריוּת. סיפורים טורדי מנוחה ואפלים. אח, איזה כיף! והציורים. הזכרתי את הציורים? חסרון מעצבן (שמתווסף לרשימת: "ארגג הוצאות לאור תלכו לעזאזל לפעמים אתם ממש דורשים בעיטה" שלי): תסתכלו בוויקיפדיה. הסדרה הראשית בנויה מתתי סדרות שמתקשרות זו לזו. אז למה לתרגם שני ספרים מכל סדרה?! יש שם עניין של תרגום בסדר כרונולוגי, אבל... בחיי. פףףף. אבל תקראו. בכל זאת. כל העניין כולו מספיק מהנה ומרתק. אל יערעבות ומעבר לו!
מעבר ליערעבותפול סטיוארט11הספר הוא מסע הרפתקאות שמסופר בתמימות, אך מתחת לכך יש הרבה מעבר ולכן זה ספר שמתאים למבוגרים לא פחות מאשר לילדים. טוויג בן ה-13 עושה את הטעות שכולם מזהירים מפניה את כל טרולי היער שעימם הוא גר- הוא יורד מהשביל וכעת אבוד ביערעבות בו צפונה מפלצת איומה שמאיימת לתפוס את האובדים ביער. אלו מאיתנו שנאבדים בנבכי החיים, ולמרות שאנו נוטים לעשות את הטעויות שכולם מזהירים אותנו מפניהם, אנחנו נחושים למצוא את הדרך שלנו במסע הזה. וכך טוויג מחפש את מקומו ואת זהותו בעולם (הוא מאומץ על ידי טרולי יער כשעוד היה תינוק) מנוכר ופוגש קבוצות שונות של יצורים שמשקפים את התנהגות בני האדם בעולמנו. למשל, אנשים שמקבלים אותנו בברכה ומכניסים אותנו לחייהם אך באותה מהירות מוציאים אותנו ושוכחים את מה שהענקנו להם בשעת צרה. בנוסף, מתוארות קבוצות שלמות של יצורים לאורך כל הסדרה שעבדים לרודנים שלהם, מבצעים עבודה סזיפית כל יום ביומו רק על מנת להמשיך לשרוד בתוך העולם הזה. העבדות הזאת הופכת אותם ליצורים אגואיסטים שאינם רואים את צרכיו של השני ודורכים על שכניהם. עם זאת, מתוארת בספר חברות נפלאה של טוויג עם דוב בנדר, וכך המחבר גם מראה לנו את הצד האופטימי בעולם. גם אם בכל היער על כל יציריו המסוכנים והמנוכרים, אנו נוכל למצוא חבר אמת שיהיה נכון לתת מעצמו למעננו וכך גם אנחנו למענו. כמו הרבה ספרי פנטזיה שמתורגמים לעברית, גם ספר זה מצא את עצמו במדף ספרי הילדים והנוער. כמובן שהוא פונה לילדים ונוער אך באותה מידה גם למבוגרים. ולכן, הוא מתפספס בארצנו שאינה יודעת להעריך מספיק את העומק שעומד מאחורי ספרי פנטזיה וההשקפה הפילוסופית המעמיקה שלהם. זה הראשון בסדרת קורות קצהעולם שמונה כ-11 ספרים. לצערי בארץ תורגמו רק 6 ספרים מתוך הסדרה. ממליצה בחום ומאחלת קריאה מהנה לכולכם!
מעבר ליערעבותפול סטיוארט7ספר פנטסיה מעולה. לקחתי את הספר לקריאה בזמן נסיעה של טיול וסיימתי אותו במהירות. לאוהבי הפנטסיה לא רק נוער גם מבוגרים יכולים להינות, כמו הארי פוטר, ספטימוס היפ, ארטמיס פאול טולקין ועוד גם בספר זה ישנם טרולים (דווקא נחמדים) ועוד כל מיני יצורים והאיורים בספר מוסיפים המון. הספפר הינו הראשון מבין חמישה. מסופר בעצם על נער בשם טוויג שגדל במשפחה של טרולי יער והוא מגלה שננטש בילדותו. הוריו טרולי היער ועוד יצורים רבים גרים ביער מסוכן הנקרא יערעבות. כמו כל המקומות והשמות מילים רגילות הופכות למילים מחוברות ומיוחדות. ההורים מחליטים לשלוח אותו לדודן על מנת להגן עליו, אך טוויג עושה דבר ששום טרול יער לא עושה או עשה לפניו הוא יורד מהשביל. מכאן מתחילה כל העלילה וכל הקורה לו. אני לא אספר כדי שתהיו במתח אך אני מאוד ממליצה עליו. אני בכל אופן מתחילה כבר את הספר השני. מירה
מעבר ליערעבותפול סטיוארט3ספר נחמד מאד. למעשה, זה יותר מספר בסדרה של חמשה, יש כבר תריסר ספרים או יותר בסדרה זו (רק חלקם תורגמו), והם הולכים ונכתבים בעשור האחרון. יש סדרת "טוויג" העוסקת בגיבור הנוכחי, ויש סדרת "קווינט" העוסקת באביו, ועוד סדרה העוסקת ב"ברקווטר" (דמות נוספת בסיפור), לצד ספרים נוספים העוסקים בדמויות שונות מהספר. הציורים מדהימים. העלילה נחמדה, והדמויות מגוונות ופנטסטיות (מלשון פנטזיה לא מלשון "מעולה"...). עלילה קוהרנטית אינה הצד החזק של הספר, אבל הוא נקרא היטב. קיים אתר רשמי (the edge) עם מידע נוסף.
מעבר ליערעבותפול סטיוארט2ספר מדהים. עלילה שופעת. כל דבר יכול לקרות פתאום בעלילה הגדולה והמסועפת שנמשכת בחמשת הספרים הנפלאים של פול סטיוארט וכריס רידל. ואין טעם אפילו להזכיר את האיורים המדהימים ומלאי החן שנמצאים בו. סדרה מומלצת בהחלט.
מעבר ליערעבותפול סטיוארט2אז זה מה שיש כאן: תיאורים טובים, בלי עלילה. בעצם ספר נחמד. היצורים המתוארים בו מרתקים, אין ספק, והציורים מוסיפים המון, אבל תכלס, אין כל כך עלילה. זה כאילו עברתי עם טוויג מיצור מוזר אחד לאחר, ולא קרה שום דבר חוץ מזה.
מעבר ליערעבותפול סטיוארט2העלילה מושקעת ומעולה והכל [כמו שכבר כתוב במלא ביקורות אחרות], אבל אני אכתוב דווקא על החסרונות של הספר. ראשית, כשרק התחלתי לקרוא את הספר, הפרקים הראשונים היו בעייתיים משהו. השמות בלבלו אותי כאדם שרק החל לקרוא את הספר: שמות ארוכים, מעורבבים, הלחמים, משונים ובעיקר, רבים. הדבר השני שהפריע לי בהתחלה הייתה אולי המהירות שבה הספר מתחיל, אם כל השמות לא בלבלו אותי, אז בטח שהקצב שבהם הם הופיעו, זה אחר זה, סחרר אותי וקטע לי הקריאה בכל פעם ופעם שנתקלתי בשם נוסף. שנית, האיורים שעליהם מדברים בחיוב בכל כל הרבה תגובות כאן, הפריעו לי לדמיין ולהיכנס לעולם שמעבר ליערעבות מציע. כן, הם היו מועילים כדי להבין את כל היצורים שמופיעים ונותנים טיפת מושג למה התכוון הסופר אבל בעיקר הפריעו לי. דבר נוסף, גודל הספר, או יותר נכון קוטנו, גם הוא הפריע לי במקצת, שכן, לספר שמציע כל כך הרבה מילים ושמות משונים ואיורים בשחור לבן, זקוק לגודל הראוי לקריאה ולראייה ברורה של המופיע. למרות הדברים הללו, אני בהחלט ממליץ על הספר, אבל לא כ"כ בחום. מקווה שהסקתם את המסקנות הראויות מתגובתי, ושלא תסכלתי אתכם משום גודל התגובה ותוכנה.
מעבר ליערעבותפול סטיוארט1איורים מדהימים (!!!) מאת כריס רידל. העלילה מקורית ודי מעניינת, אבל אני חייבת להודות שהכריכה היא מה שמשך אותי לקרוא.