תסלחו לי אבל קראתי עוד אחד של קובן וכל מילה מיותרת . מהיר אנטלגנטי מפתיע. אני מודה: שמי גלית וכרגע אני מכורה לקובן!

טוב זה פעם ראשונה שאני כותב בקורת אז אני מקווה שתאהבו אותה
אני לא יודע בדיוק אייך מתחילים לכתוב על ספר אני רק יודע שמאוד אהבתי אותו הוא היה מותח ומצחיק כן היו כל מיני משפטים שם שהצחיקו אותי מאוד בסך הכל מאוד אהבתי
אז אני בהזדמנות הזאת יאחל לכם שנה טובה שנה של בריאות ושנה מתוקה שתהיה לכולכם

ספר מעולה, נקרא בשטף - ללא עצירות!!!
ההשקפה על הלך רוחם ומחשבתם של הטרוריסטים מרעננת, זה די קרוב למציאות שיש לנו פה בארץ כאשר הטרור משתמש בילדים, לקחת את הטוהר והתום ולהשתמש בו למטרות של הרג, הרס וחורבן.
כמו בכל ספריו של קובן גם פה יש תפניות חדות וטלטלות חזקות ומה שכל כך יפה.

הפיסקה האחרונה בספר משאירה אותך נפעם (או הלום, ללא מילים).

בקיצור, מומלץ בחום.

כמו כל הספרים של קובן הספר כל כך מותח שקוראים אותו בנשימה אחת,יש בספר את כל המרכיבים שעושים אותו לספר מתח טוב.
בוליטר איבד אהבה אחת ומצא את אהבה ישנה או שיותר נכון היא מצאה אותו, ביחד הם מסתבכים בפרשיה ישנה/ חדשה חובקת עולם מאבדים ומוצאים אנשים אהובים,הדמויות צבעוניות ומגוונות ממש כיף לקרוא.כמובן ספרים מסוג זה לא נשארים אתך הרבה זמן לאחר הקריאה אבל בהחלט שווה הרפתקאה לכיוון אחד.

קובן במיטבו.
אני לא בטוחה למה,אבל הספר הזה הרגיש לי קצת שונה מקודמיו. אולי כי היה מעורב בו הרבה יותר רגש,ויותר דברים שקשורים לפן האישי. ואולי דווקא כי הספר מדבר על נושא כל כל אקטואלי.
לא משנה מאיזו סיבה,אני חושבת שאכתיר אותו בתור הספר האהוב עלי החדש של קובן.
עלילה מעניינת; ואקטואלית כפי שציינתי, מתח, אהבה, אקשן.. בקיצור, כל מה שספר טוב צריך.
לא יכולתי לחשוב על דרך יותר טובה להעביר ריתוק בבסיס.

הפעם הראשונה שאני קוראת ספר של קובן, ונהניתי מאוד.
אני לא חושבת שאני יכולה לבקר בהשוואה לשאר ספריו
לכן, אני מתכננת לקרוא עוד ספרים שלו.

בכללי ספר כיפי ,מהנה מצחיק ובהחלט מותח
מתאים לבני נוער ורצוי לכולם.

עבר זמן רב מאז שקראתי את ספריו של הרלן קובן.
ייאמר לזכות הסופר שהוא תמיד מצליח למתוח, לסקרן, לעניין ולחדש- ואף פעם אני לא מצליחה לנחש מה יקרה הלאה.
הבעייתיות היא שהספר שלו הוא מסוג הספרים הקלילים ששוכחים מה קרה בהם רגע אחרי שמסיימים לקרוא אותם,
ולכן אני לא יכולה להשוות את הספר הזה לספרים קודמים- כי אני לא זוכרת את העלילות שקובן כתב עליהן.

בעיני הספר הוא טוב, זורם מההתחלה ועושה חשק לקרוא בו מהעמוד הראשון ועד העמוד האחרון- ללא הפסקה.
אני מרגישה שקובן התעלה על עצמו מבחינת הדמיון שלו והעלילה שהוא רקח, ולמרות שהספר הוא לכאורה קליל הוא עדיין גרם לי לחשוב ולשאול את עצמי שאלות.

ועד כאן עבור מי שלא קרא את הספר.

~~~
אחרי מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר העולם השתנה, ויותר ויותר סופרים החלו להכניס את הטרור לתוך עלילותיהם. כך גם קובן שרקח דמות נבזית חדשה: "ד"ר שטן"= הטרוריסט מוממד מטאר= ד"ר ג'ימנז מארגון "הצילו את המלאכים" שמאמין שאין לעשות הפלות אלא לשלוח תינוקות לאימוץ אצל כאלה שלא יכולים להביא לעולם ילדים, אבל למעשה הארגון משמש כר גידול ילדים למען מטרות טרור.
התיאוריה שהסופר העלה לגבי טרוריסטים שמגדלים זן חדש של ילדים (בלונדינים עם עיניים כחולות) על מנת שבעתיד הם ישתלבו בקלות בציבור ויבצעו פיגועי טרור רצחניים מופרכת. האמנם זה מופרך כל כך?
האמנם מופרך שילדים מגיל קטן יחונכו לחשיבה אלימה, לשנאה ולאמונה שרק הקרבת החיים שלהם למען הריגת אויביהם תביא לשינוי- היא דבר שלא קיים בעולמנו בשנת 2009?
והאמנם מופרך שמדינה וסוכניה ישתמשו בכל האמצעים (גם אם הם כוללים עינויים קשים) על מנת לרדת לחקר האמת ולמנוע פגיעה באזרחים?
האם יש גבול שבו מישהו יגיד: "עד כאן" או שמא בעולם מטורף צריך להתנהג כמו מטורפים?

קראתי אותו בעקבות טעות מצערת של חברה שלי; היא לא אמרה את שם המחבר והביאה לי אותו. בהיעדר ספר טוב יותר קראתי אותו, למרות שכבר קראתי את "הנעלמים" ולא אהבתי.
אין ספק שזה סופר מוצלח, בעל חוש הומור... בינוני, ואהבה לכאב וסבל, ואני די בטוחה שהחונק בהנעלמים וראש צלקת כאן, רק מבטאים איזה מאווה נסתר שלו לרצוח מישהו. באמת, הבנאדם חולה. להרוג בן אדם ע"י ניקוב גופו עם מקדחה, ולתאר את הדם שלו ואת נסורת העצמות... להשתמש בביציות מוקפאות כדי ליצור טרוריסטים, חפרפרות... מישהו כאן צריך טיפול פסיכולוגי. אני מתכוונת, חוץ מהקורא שמסיים את הספר. הסופר בעיקר.

על פי המסורת של קובן, ציפיתי לאלימות קשה ולתיאורים רווי דם, ראו את הנעלמים. סה,כ לא התאכזבתי שהדימום הוגבל למספר קטעים בודדים בלבד. טוב שכך. עלילה חמודה. כמו שאמרתי התכוננו לתיאורים מצמררים מזוכיסטיים פה ושם. אולי בגלל שיש לי דמיון מפותח אני לוקח את הטקסט ומוסיף לו ריח וגם טעם, אבל בס"כ קובן ידוע כמעריץ אלימות.
הספר לא מותח במיוחד, נחמד, סיימתי אותו תוך שלושה ימים. העלילה מתארת גבר פשוט קליבר, אמיץ, גבוה, שרירי, מאסטר בתורת לחימה או משהו דומה אבל רגיש במיוחד. למזלו של קובן הוא דאג לעטוף את הדמות בחצאי שקרים, למשל הגיבור לא מעריך מין מזדמן, למרות שמבחינת כישורים הוא לא נופל מג'יימס בונד. מה שהופך אותו ליותר עממי ופחות סופרמן.
קצת הגזים קובן שלקח כביכול אדם פשוט, סוכן שחקנים, והפך אותו לסוג של סוכן חשאי עם חבר מולטי מליונר. מוזר.
ממליץ לקריאה לאוהבי קובן, לא הייתי קונה כספר חדש.