ביקורת ספרותית על הגרזן של ונדסבק מאת ארנולד צוויג (צווייג)

---

נלקח מEספרים:
המבורג, שנות ה-30 למאה. בהתנגשות בין פלוגות הסער הנאציות לבין אנשי שמאל, קומוניסטים וסוציאל-דמוקרטים, נאסרו ארבעה פעילים, נשפטו ונדונו למוות בעריפה, באשמה שהרגו נאצי. או-אז חלה התליין. הצמרת הנאצית המקומית שרויה בבהלה; הפיהרר אמור להגיע לביקור בו יחנוך יסודות לגשר חדש על נהר האלבה, אך מהנדסים קובעים שחפירת יסודות כאלה היא בלתי-אפשרית באדמה הרכה של גדת הנהר. כדי לרצות את זעמו הצפוי של היטלר, תוכנן שיצפה בטקס ההוצאה להורג. אבל, כאמור, התליין חלה. בעלי אניות מקומי, החפץ לזכות ברכוש יהודי מופקע, נזכר בידיד לשעבר, הקצב אלברט טטיין, וממליץ עליו כממלא מקום התליין.
על רקע גרמניה של ערב מלחמת העולם השניה, פורש ארנולד צוויג תמונה ריאליסטית של צמיחת המשטר הנאצי, חושף את הגורמים שהובילו את הבורגנות אל זרועות הנאציזם, ובחון את משמעותו האמיתית של החופש – גם החופש לבחור במוות.
הגרזן של ונדסבק הוא רומן מרשים ומעורר מחשבות על כוחו של היחיד מול ההיסטוריה; על תוצאותיו הנוראות של האופורטוניזם; על כוחה של הבערות, ועל הסולידריות החונקת של ארגוני הפועלים

» ביקורות נוספות של menymo
» ביקורות נוספות על הגרזן של ונדסבק