פעם בכמה זמן מגיע ספר שבו דמות שמרגישה לי בדיוק כמוני. זה לא קורה הרבה, אבל זה קורה. זה אחד מהמקרים האלו.
העלילה בספר הזה לא מיוחדת במינה, והכתיבה לא מדהימה, אבל יש בו שדיבר אליי מעבר למילים. לא פעם מצאתי את עצמי בוכה במהלך הקריאה, וזה לא דבר שקורה לי הרבה. ולמרות הסוף הצפוי, לא הפסקתי לתהות אם אולי הוא ישתנה.
אני חושבת שצריך להיות במצב מאוד מסוים כדי לקרוא את הספר הזה ולהכנס לתוכו עד הסוף. מי שמעולם לא מצא את עצמו במצב שבו נמצאת לורי יקרא את הספר כסתם עוד ספר רגיל. והוא לא כזה. הוא קצת יותר.

באמת, אחד הספרים הטובים שקראתי. שנון ומלא תובנות.

המדהים במיוחד היא העובדה שבעצם מדובר בספר על אישה והמחשבות והרגשות שלה.. פשוט לא להאמין שגבר כתב את זה

בקיצור- חווית קריאה מענגת ביותר. מומלץ ביותר!

עזבתי באמצע. הדמות הראשית היא קלישאה מהלכת על שתיים: הצלמת העמוקה והמופנמת שלא סומכת על אנשים כי היא ראתה כבר הכול או משהו, אלא שאז, הו אז, היא פוגשת גבר שמרפא את ליבה הקפוא. או משהו. לא באמת עקבתי אחרי הספר, הוא היה מביך מדיי.

כמו כן, היו כל מיני תובנות חדשניות על חתונות - שזה בולשיט, שטויות במיץ וכו'. בנוסף, היו קלישאות על צילום, אם אני לא טועה. על זה שמצלמה לוכדת רגע או משהו בסגנון.

ספר קצת מוזר, הרעיון נראה ממש נחמד וקליל, חשבתי שזה הולך להיות רומן רומנטי במיוחד אבל כשהתחלתי לקרוא את הספר גיליתי שזה הולך להיות ספר מאוד כבד על גרושים. לא התחברתי לדמויות הן נראו לי מדוכאות ושליליות יותר מידי, הכול היה איטי ומציק עם יותר מידי תובנות על חיי האהבה אבל לא בצורה שכיף לקרוא, אלא בצורה החופרת והמתסכלת של המצב.
ההתחלה של הספר הייתה מאוד משעממת, הייתי קוראת שני פרקים (שזה בערך 15-20 עמודים) והעיניים שלי היו פשוט נעצמות, קרה לי גם שנרדמתי עם הספר ולא התחברתי אליו ביכלל. רציתי לסיים אותו כמה שיותר מהר.
מה שכן, ב80 עמודים האחרונים היה קצת אקשן, באמת לא ידעתי אם לורי וגיליגן (השם הכי מוזר שראיתי עד עכשיו בספרים) ישארו ביחד. מה שכן אהבתי בספר זה שכן ראו את השינוי הארוך של הדמות. מדמות פסימית ושלילית, דמות שלא יכולה להיות מאושרת ומאוד סגורה ופתאום לקרת סוף הספר היא נהיית מאושרת יותר, שמחה, מאמינה באהבה. פעם ראשונה ששמתי לב לשינוי כזה בספר.
בכול אופן, הספר היה בסדר לא יותר מידי התלהבתי ממנו, בהתחלה הציגו את זה כסיפור מתוק ואוהב ומה שזה באמת זה סיפור חופר על גרושה בלי תקווה שבאמצע מספרים על סיפורי הזוועה שלה ושל המשפחה שלה. לא מלהיב כולכך.

לפני שכתבתי את הביקורת קראתי ביקורות קודמות. אני יכולה להבין את מי שלא התלהב מהספר (למרות שלא צריך להיסחף, את אלו שהשתעממו לא הבנתי). בנוסף מישהי (סליחה שלא זוכרת מי) כתבה משהו מאוד נכון- לספר הזה כנראה מתחברים אנשים שנמצאים בתקופות מסוימות בחיים שיכולים פשוט להזדהות ולמצוא את עצמם בספר. אז כן, מצאתי את עצמי מזדהה עם הגיבורה בכמה דרכים, הספר הזה לדעתי קולח ומעניין, הוא מדבר על אהבה והחיים האמיתיים.
אין הרבה ספרים שזוכים שאסמן בהם קטעים מוצלחים שמדברים אליי (למרות שאולי זה פשוט אומר שאני צריכה לבחור את הספרים שאני קוראת יותר בקפידה) אבל הספר הזה זכה בכמה קטעים כאלו. הנה אחד מהם:
"זה לא מפריע לך?" אני שואלת, "שיכולת לאהוב שתי נשים? שהאהבה נראית כל כך אמיתית אבל בסוף נגמרת?".... "ככל שאתה מזדקן אתה צריך לחשוב מחדש על כל העקרונות הבסיסיים". הוא אומר "על האמונה שתמצא אהבת אמת. שהיא תימשך לנצח. אתה קולט שכל מערכת יחסים שהיתה לך נגמרה בסוף אבל זה לא אומר שכולן כשלו. מי אמר שמערכת יחסים מוצלחת מסתיימת תמיד בחתונה? יצאתי עם נשים שלושה חודשים ואז נפרדתי מהן משום שלא התאמנו אבל עד עכשיו יש לי זיכרנות טובים מהקשרים האלה. ואני חושב שאנחנו עשים לעצמנו שירות דוב כשאנחנו מאמינים שרק קשר שנמשך ארבעים שנה הוא אמיתי. בגלל זה הרבה אנשים תקועים באותו קשר יותר ממה שצריך וכשזה לא מסתדר הם מרגישים שנכשלו". מדויק ונכון.

ספר רגיש ומקסים, המציג סיפורה של אישה המפחדת מאהבה. אני צריכה להזכיר לעצמי כל פעם שגבר כתב את הספר. לא ספר מפתיע, אבל בהחלט מדבר בגובה העיניים ופונה לרגשות ולמצבים שאנו חווים בתחום האהבה ומערכות יחסים.

ספר ממש מוצלח
נהנתי ממנו בטירוף והוא גם זורם וקליל
ספר מאוד פשוט עם תבונות עמוקות.