קרקע לא מוכרתג'ומפה להירי5יש רגשות ילדות שלא ניתנים לשחזור בבגרותך כמו התחושה הבטוחה שלגוף אין גבולות , שאתה יכול כל מה שתרצה ובשבילי בעיקר החוויה של קריאת ספרים. כשאתה קורא ספר בתור ילד אתה מרגיש את כל כולו . אתה מצליח לחוש את הגיבורים, להריח את הים והשדות , להיתקל בענף בהלכך בהרפתקה ביער ומעל לכל לגמרי ולחלוטין להרגיש את הספר. את התחושה הנהדרת הזאת של הקריאה הצליחה ג'ומפה להירי לשחזר בשבילי באוסף הסיפורים הנפלא הזה. אלו הם סיפורים על ההווי של המהגרים הבנגלים בארה"ב. על תחושותיהם, אהבותיהם ואכזבותיהם. לא יכולתי, פשוט לא יכולתי להניח את הספר עד שסיימתי את כולו. הוא כתוב בצורה נפלאה , קולחת ולגמרי אמיתית. מומלץ בחום
לא לגמרי מתפיטר ג'יימס1ספר מזעזע. בתור קוראת נאמנה של ספרי מתח אני יכולה להגיד בביטחון מלא שספר זה הוא בזבוז זמן מוחלט.
הסמל האבודדן בראון1אודה ואתוודה אני אוהבת את דן בראון . צופן דה וינצ'י תפס אותי חזק ומאז נשארתי נאמנה לסופר ואכן אפשר להגיד שנהניתי עד מאוד גם מספריו הבאים. ספריו זורמים, כתובים בצורה קולחת, מוסיפים הרבה ידע ובעיקר בעיקר נקראים בנשימה אחת. לא כך "הסמל האבוד". הספר די משמים , לקח לי לא מעט זמן לסיים אותו וגם זה בגלל שהכרחתי את עצמי בכל פעם לנסות ולשוב אליו . אומנם הספר מלא מידע ופרטי היסטוריה שבהחלט מעניינים ומלמדים אבל כל זה הולך לאיבוד בעלילה העלובה, בדמות הראשית ה"אבודה" ובהגזמות אין סוף . כל המידע המרתק הולך לאיבוד בסבך הפתלתל ולעתים מופרך של העלילה. זהו הספר הכי גרוע של דן בראון ואם לא קראתם ספרים אחרים שלי הייתי ממליצה לא להתחיל איתו.
על העיוורוןז'וזה סאראמאגו6ניגשתי לספר זה ברגשות מעורבים לאחר שלא הצלחתי בשום אופן להתקדם ולו במעט בספרו האחר של סאראמאגו "הבשורה על פי ישו". אך מה רבה היתה ההפתעה וההנאה שספר זה הסב לי! אין דרך אחרת מאשר לתאר את הספר הזה כגאוני. הרעיון כל כך מקורי וכל כך לא צפוי והכתיבה כ"כ קולחת וזורמת שאין ברירה אלא להישאב כליל לתוכו.קראתי את הספר הזה במהירות השיא, פשוט אי-אפשר להניח אותו.
מי הזיז את הגבינה שלי?ספנסר ג'ונסון0קראתי את הספר לאור המלצה חמה של חבר ואולי בכך טמונה האכזבה הרבה שהוא הסב לי. פסיכולוגיה בגרוש ברמתה הבסיסית ביותר. הזכיר לי את הבדיחה הישנה ההיא : " איך עושים מיליון? כותבים ספר על איך עושים מיליון". בזבוז מוחלט של זמן. (מזל שהוא קצר מאוד)
המשפטפרנץ קפקא1בכל פעם שאני נזכרת בספר הזה או רואה אותו במקרה בחנות ספרים עוברת בי צמרמורת ולא מהסוג הטוב. המשפט הוא ספר מעיק,טרחני וגורם לכל כך הרבה ייסורים (נפשיים ופיזיים כאחד) שבדיעבד אני מצטערת שבכלל לקחתי אותו לידי מלכתחילה. ספר זה הוא דוגמא קלאסית לכך שלא כל דבר ברשימת ה"קלאסיקות שחייבים לקרוא" אכן מצדיק את המוניטין. עשו לעצמכם טובה גדולה ואל תקראו אותו.
נחיתת חירוםאורלי קראוס-ויינר5ספר מעולה! אין בו רגע אחד דל. העלילה ממש מרתקת. קראתי אותו ב- 3 ימים. ואכן ספר טוב. מאד אהבתי שהפרקים היו קצרים. בקיצור, מומלץ בחום. תיהנו. נדב.
נחיתת חירוםאורלי קראוס-ויינר4הספר מתחיל בהילוך מאוד גבוה. אבל באיזהו שלב הספר מתחיל לדעוך, לא יודעת אולי אבדה בנינו ההרמוניה. ובשבילי ספר זה בילוי ואם אין הרמוניה, כדאי לחתוך,ולהמשיך לטובת ספר אחר.
נחיתת חירוםאורלי קראוס-ויינר3אורלי קראוס כתמיד מפתיעה, אומנם הספר בסגנון של הספר הקודם לו התרוממו אך לדעתי יש בן יותר מתח ואקשן. אהבתי ואני כבר מתכוונת לקרוא בספר האחרון שלה.
נחיתת חירוםאורלי קראוס-ויינר3הדהימה שנית גב' קראוס-ויינר בכתיבתה הסוחפת, הבלתי צפוייה והאנרגיטית. הציגה יכולת חיבור אדירה בין מס' נושאים ועלילות ומשכה אותי בלי לאות עד הדף האחרון.
נחיתת חירוםאורלי קראוס-ויינר2ספר מעולה אי אפשר להניח אותו מהיד עד שמסיימים , אפשר לקרוא אותו עד אמצע הלילה גם אם עייפים ומתים לישון. מקווה שהסופרת תכתוב עוד ספרי המשך על אותה מיכל ברנע.
נחיתת חירוםאורלי קראוס-ויינר1מותחן רדוד, המשך לספר "התרוממות" (אותה דיילת חטטתנית עם חוש הסתבכות שבנתיים הוציאה תואר בפסיכולוגיה אך כנראה לא הפנימה דבר...), מתובל בהרבה סקס ואלכוהול (מיותרים). הספר כתוב בשפה קולחת ואף מצחיקה, לכן מעביר את הזמן. קשה לי להגדירו כ"ספר טיסה" כי לאחר קריאת ספר אוכל לומר:"מזל שחברת "מרום" זו חברה דמיונית. באם הספר מתאר ולו במעט את הנעשה בקרב הטייסים, דיילים וצוות המוטס - אני מפסיקה לטוס!"
נחיתת חירוםאורלי קראוס-ויינר1להעביר את הזמן ותו לא... עוד מותחן רדוד שלדעתי גם ארוך מידי אם כי הוא מתחיל ממש טוב בכל מה שקשור לאסון התאומים. חבל שהסופרת לא לקחה את זה יותר לשם. עם התחלה כזו חזקה לא ברור מדוע הגיבורה בסוף בוחרת את הבחירות שהיא בחרה ובגדול היא מצטיירת בסוף כסתם דיילת מעצבנת.
נחיתת חירוםאורלי קראוס-ויינר0אורלי קראוס ווינר היא אחת הסופרות האהובות עלי. יש בספרים שלה את כל מה שצריך כדי למשוך את הקורא. הם קריאים מאוד, מסקרנים, מגרים, ולא משאירים רגע אחד משעמם. נחיתת חירום כהמשך לספר הקודם "התרוממות" הוא כל אלו ויותר. האמת היא, שבהתחלה, כששמעתי שהיא מוציאה עוד ספר, אחרי שגמרתי לקפוץ בהתלהבות, חשבתי לעצמי, מה כבר אפשר להוסיף לסיפור ההוא, שהיה נראה שנגמר בסוף הספר. וראה זה פלא, ביד אומן, היא יצרה עולם חדש, נוסף שנשען אמנם על העלילה ההיא, אבל הוא בכל זאת סיפור חדש, אחר, ששומר על כל מה שאורלי עושה כל כך טוב. מומלץ מאוד!!
