איך לכתוב רומן רומנטי, ולהצמיד לו כריכה בסגנון יהודה אטלס - מה שיגרום לספרנית לשייך אותו למדף האיכותיים מבלי לדפדף?
תשאלו את <mark>לימור נחמיאס</mark>.

הספר עוסק בזוג המלכותי נויה ופלג.
נויה כשמה כן היא, עסוקה מבוקר עד ערב במראה החיצוני שלה וביכולתה לגרום לכולם לשלם לה על הגיגיה, שהיא עצמה מודה שלא נכללים בקטגוריה "איכותיים". על הגיגים אלה חשבה במו עצמה או במו אנשים אחרים שלא עומדים בפני קסמה ועדיין אוהבי

הרוצח האחרון מפתח תקווה, כ"כ גרוע- כל הדמויות נאלמות למותן, ללא פרשיית רצח, אלה הרוצח האחרון בפתח תקווה מתגלה לקראת הסוף, וקל לנחש מה מו ומה.
הספר קופץ בזמנים ומתרכז בזוגיות של נויה ופלג דדון. שתיהם סופרים מצליחים, ודדון בחוסר אמינות מוחלט המלווה את הספר, בעל דירת 5 חדרים במרכז תל אביב , וכול זה לפני שהוציא ספר. נויה עוברת לגור איתו מדירתה העלובה, זאת למרות שבדירה המרווחת דדון תרם פרסם מילה כתוב

״הרוצח האחרון בפתח תקווה״-<mark>לימור נחמיאס</mark>

הוצאת זמורה
331 דף
כתב דפוס קטן

״כשחניבעל לקטר אוכל את הלב. הוא רוצח נקי ומסודר״.

פלג דדון, סופר ומתרגם ספרות גרמנית, גר בבניין שבו יש סופרת נוספת, הוא מנסה להוציא את ספרו ״הרוצח האחרון בפתח תקווה״, בהוצאה מוכרת, אך סופג אכזבות.
הוא מאד לא חברותי ומגלומן וגם חדל אישים. יש לו חבר אחד, אופיר גרינברג, מתרגם ספרים בצרפתית ויפנית לעברית והפך לטבעוני קי

טוב שבוע ימים חייתי בסרט.
שנתקלתי בספריה בספר אמרתי לעצמי ,וולא אני הולכת על זה.
רציתי ממש לקרוא ספר ל<mark>לימור נחמיאס</mark>.
בהעמודים הראשונים האמת נבהלתי מהגסויות שבכתיבה,אבל בכל זואת החלטתי לתת לו צ'אנס.
העלילה מותחת מתוחכמת,ואפשר להגיד שהוא ספר בכלל בכלל לא צפוי.
זהו ספר על בלשית צעירה,שנשלחה להיות סוכנת של המשטרה סמויה,ופתאום היא מסתבכת עם עבריינים שייש להם קלף מאוד
חזק נגדה.
ספר כליל נחמד זורם

הספר השני שאני קוראת, של אותה המחברת - <mark>לימור נחמיאס</mark>. היא לא איכזבה אותי ב"אמא היתה זוחלת", ולא איכזבה גם הפעם. אם קריצות הומוריסטיות, חידודי לשון, הערות שנונות, זה העניין שלכם - תאהבו את הספר הזה...

מותח, קולח וקליל. אחרי קריאה בספרים של <mark>לימור נחמיאס</mark>, מצב הרוח משתפר פלאים, היא פשוט קוסמת. יודעת לדגדג ולגעת באמצעות מילים בנבכי המוח והלב.

כמה קטעים מצחיקים:

"הוא לבש חליפת טריינינג מבריקה מנ

שמעתי מספר ביקורת טובות וגרועות לגבי הספר של <mark>לימור נחמיאס</mark>, חברה בעבודה השאילה לי את הספר, ולכן החלטתי לקרוא.
הגעתי לעמוד 80, אמרתי לעצמי עד פה! ואז נטשתי אותו. בוודאי תשאלו למה?
נרתעתי מהגסויות, העלילה מסופרת בשפת רחוב, לא ציפיתי לכתיבה כזאת גסה ומרושלת.
סיפורה של בלשית סמויה הנשלחת על ידי המשטרה, מסתבכת עם חבורת עבריינים, כשלמעשה לעבריינים יש עדויות נגדה.
ספר סתמי, חבל על הזמן וכמובן על הכסף,

פשוט גדול!
מצחיק, מדליק, מרתק, <mark>לימור נחמיאס</mark> לא כותבת כמו אף סופר אחר.
חוויה אמיתית.

ספר מדליק שאי אפשר לעצור את הקריאה בו. הכתיבה של <mark>לימור נחמיאס</mark> מצחיקה ושנונה, ואני מאוד מעריכה סופרים שגורמים לי לצחוק תוך כדי קריאה.
אמנם זהו ספר במשקל נוצה שמסיימים תוך יום יומיים, אבל הוא באמת שווה קריאה!

מיכלי, היא הכל חוץ ממתוקה. היא לא סובלת סמכות, עושה רק מה שהיא רוצה, פמיניסטית, לא סותמת את הפה (גם כשצריך), צינית עד מעליבה, נפרדת וחוזרת לחבר הקבוע שלה. כל זה נסלח לה כמובן כי היא בת 29. (ראיתם פעם גיבורה כזו שעברה את גיל 40 ולא יחשבו שהיא פתטית?)

כמעט בטעות מיכלי נקלעת ללב חקירת רציחות סדרתיות, וכמובן מצליחה לפענח אותן.

מצטערת לאכזב - לא הצלחתי לגבש את דעתי על הספר. מצד אחד הכתיבה של נחמי