ליל הסדר, קצת אחרי חצות. אני מתחת לשמיכות, כל הבית שקט והנה אקפוץ לי למצרים של פרעה אך מזווית משעשעת הרבה יותר משל עבריה משועבדת , זוויות רבת עוצמה הרבה יותר. חסל סידור פסח ב"פירמידה האדומה". מיותר לציין שאני נרגשת ודווקא מודה על העובדה שלא עלה בידי להשיג את הספר בו חפצתי זמן רב על מנת להנות ממתיקותו דווקא אחרי המרור - ברגע המושלם.
וההתחלה משעשעת , אין מה להגיד. ריירדן יודע את תלמודו והסיפור נפתח במקרה חריג עם תכונות אופי מלבבות שהקורא המצוי יזדהה עמו (אהמ אהמ האנטי גיבור)- קרטר. קרטר "החי על מזוודות" (ציטוט מהכריכה) הוא ילד של ארכיאולוג נודע שמסייר בעולם ומתעניין במיתולוגיה המצרית ובשל הנסיבות, קרטר לומד מאביו ומתוודע אט אט לתרבות העתיקה, אפופת הכישופים. קרטר שלנו הוא חבר נחמד ואתה אוטומטית רוצה להתלוות לחייו ולסיפורו. לקרטר יש אחות בשם סיידי (כן, גם אני הרמתי גבה. מה זה פה, שמות משונים כעונש על יציאת מצרים?) שחיה עם קרובי משפחתה ויום אחד קרטר ואביו שבים הביתה להרפתקאה נוספת (אם ניתן לכנות זאת בית כפי שאתם יודעים ריירדן לא מעניק לגיבוריו בית חם ואוהב בתחילת הסיפור לאאאא ספויילר! ספויילר!* זה יקרה רק אחרי שגיבור יעבור מבחן אומץ או מבחן סבל - מישהו שהוא אוהב ימות , הוא יקלע לקרב חסר סיכוי נגד מפלצות או יותר טוב - קרב יריות עם רוחות רפאים , לא, לא, בעצם עם קבואיים כן , אבל זה יהיה קרב עם חרבות ארוכות כאלה , איום רציני אררר ואז טאם טאם טהה טאםםם הוא ינצח באמצעות חוויה חוץ גופית מסתורית ואז הוווווו הכינורות יופיעו ואההההה מי אלה? ברבורים יפייפים, הם באים לקראתו! הוא בכלל לא ברווזון מכוער, הוא.. הוא.. הוא..ברבור! הוא מצא את בני מינו! הוא יציל את העולם יחד עם חבריו לכת אהה זאת אומרת לדת וכולם ידעו אהה זאת אומרת לא ידעו ששששששש מה אתם מספרים, שוטים!? כמה שהוא ברבורי ומיוחד ואצילי חחחח גועל נפש, אמרתם? חכו , זאת רק ההתחלה)
גם אם דילגתם על הספוילר ואין לכם מושג מהי התבנית הקבועה של ריירדן או שזה לא ממש שינה לכם וחייכתם כמו אידיוטים לאורך כל ההתחלה , נהנים מספר חטיף מתקתק , עדיין, יש בסדר (למה אמרתי סדר? ספר!) הזה כמה סימנים בטעם רע (או טעם לוואי רע?) ואלו הם:
המיתולוגיה המצרית - היהלום שבספר, מרכיב מתח ומסתורין ביחד , ידע כללי שאני ממש שמחה שמהווה השראה לספר נוער ומחכים את הנוער - יכול להיות גם חרב פיפיות. מי שלמד את הנושא בהיסטוריה של העולם או בהיסטוריה של תולדות האמנות בהכרח יאבד חלק מהקסם והמיסתורין של הספר וחלק גדול מאוד יותר ממנו במקרה בו (כאשר חלק מהלוט מוסר) הוא יכול לחבר בין הרמז היחיד שניתן לדמויות ובין סיפור המיתולוגיה. כבר על ההתחלה (משידעתי מיהו אוזיריס אל המתים) התחלתי לחשוד ולהעלות סברה בנוגע לאלים ובני התמותה וכן, אין מה לעשות, זה מרכיב סיפורי מהמם אבל לי יצא להנות ממנו הרבה פחות.
"כל דבר בעתו"- המריחה הקבועה של המבוגרים יודעי הסוד למי שיודע לשאול - סיידי וקרטר (בסדר הזה:) שאלו וחקרו - מה הולך פה, מול מה אנחנו מתמודדים וכ'ו. את פתח לו ? ממש לא! כדי להשאיר את הקורא במתח זה מובן לגמרי שלא ינתנו תשובות לכל השאלות אבל בחיי שזה עצבן כאשר העלילה התקדמה והתקדמה אבל התשובות סירבו להגיע ועוד נחסמו באמצעות המשפט הכי "שקוף" , לא אמין ומזלזל כאילו אותן דמויות מנסות להצטייר כמי שנשמעות לצו השעה אך ברור לכל שהן נשמעות לצו הסופר ולי זה הרס את תקוות האמינות , שתהיה תחושה שיש הלימה נכונה בין האירועים לבין התנהגויות של הדמויות.
שטיחות הדמויות- (מי שקרא ואהב מצטערת אבל-) קרטר וסיידי היו כל כך שטחיים וילדותיים בהגזמה כזאת- איך היא יכלה לחשוב שלי היה קל בחיים? סבלתי (מזה) וסבלתי (מזה) והיא לא יכולה הייתה לדמיין מה זה להיות אני..חצופה ..לה היה ממש כיף עם - חכו רגע , מתקיפים אותי. אוקי, חיסלתי אותו.. איפה הייתי? אהה כן, באחותי שחושבת שלי היו חיים קלים ומהנים אבל כפי שאמרתי - אוך, תפסיקי לדחוף אותי! חחח תראו, בני נוער אמורים להיות ילדותיים וטיפשים לפעמים ובהתחלה היה לדמויות מן קסם נערי כזה , זה תרם לאופי של כל אחד אבל זה לא הגיוני (עבורי לפחות) שחוץ מעלילה מותחת ברמה הבסיסית ביותר אני לא אתחבר לדמויות. אני רוצה להעמיק את החיבור הנפשי אליהם ולא להיוותר עם קלישאות מהלכות - קרטר זהיר , סיידי מרדנית..כל אחד לא מסתדר עם השני. מבחינתי זה לא מספיק.
למרות כל הנכתב למעלה עדיין נהניתי - זה ספר משעשע ומותח שהרבה יהנו ממנו מאוד! אני עדיין ממליצה..אבל מיד אחרי שסיימתי את הספר רצתי לסדרת ברטימאוס!
