ספר שקשה להניח מהיד, החל מהרעיון המקורי (כמו תמיד אצל אופיר טושה גפלה) על עיר קטנה שכל תושביה יודעים את יום מותם, דרך הדמות הראשית הבלתי נשכחת והעלילה המרתקת וכלה במחשבות ובתחושות שהוא מעורר ושנשארות גם הרבה אחרי שהוא נגמר. מקסים!

ספר יוצא דופן ומרתק. תהליך ההידרדרות ההדרגתי של אליס - פרופסורית מצליחה ואשת משפחה בת 50 בלבד - אל האלצהיימר מתואר דרך עיניה שלה. הדבר מביא לנקודת מבט רעננה, מפתיעה ולא שכיחה ולהזדהות רבה של הקורא.

לסיפורו של רן - יתום בן 11 שכף ידו חסרה והוא גדל בבית יתומים בניו אינגלנד במאה ה-19 - יש טעם של פעם. בדמות של רן יש שילוב שובה לב של תמימות ותחכום, אמונה ללא סייג וחשדנות. הוא אחת הדמויות המקסימות שפגשתי בספרים בשנים האחרונות. גם הדמות של בנג'מין, הנוכל המקסים, אחיו-לכאורה, כובשת, וההרפתקאות המשותפות שלהם מצחיקות ומקוריות.

ספר יפהפה ומרתק. דמותה של רוזאן בת המאה, שחייה נפרשים לאורך הרומן, היא דמות מורכבת ומרתקת, וכזו היא גם דמותם של הפסיכיאטר המטפל בה ושל הכומר בן עיירתה, אך יותר מכול מרתק האופן שבו מסופר סיפורה של רוזאן משתי נקודות מבט, והמורכבות של מה שכל אחד מהצדדים מכנה בביטחון רב "אמת".

ספר מקורי ויוצא דופן, המספר את קורותיה של ילדה קצת שונה בעיירה דרומית בישראל, שאוהבת מאוד לקרוא ולא כל כך מבינה את הסובבים אותה. היא סבורה שאלוהים נגלה אליה לרגע דרך מסך הטלוויזיה, וחייה מושפעים מאוד מההתגלות הרגעית הזאת. בהמשך מתוארים חייה כאישה בוגרת, סופרת ספרי ילדים המתגוררת בתל אביב.יש בספר תובנות יוצאות דופן, אמינות ויכולת מרשימה למצוא נקודות מרהיבות של יופי ומשמעות בדברים היומיומיים ביותר.

ספר מתוק ומקסים!

ספר נהדר, שמסופר מנקודת מבטו של אדם שאיבד את הזיכרון מ-24 השנים האחרונות בחייו בגלל גידול שפיר במוח, וזוכר את חייו רק עד גיל 12. עצם הניסיון לכתוב מנקודת מבט שכזאת דורש אומץ, וקראוס בונה דמות אמינה ומורכבת. הסיטואציה המקורית מאפשרת הסתכלות חדשה ומרעננת על בני זוג ומשמעותם בחיינו (הגיבור בעצם פוגש את אשתו לראשונה כשהוא מתעורר) ועל משמעות הזיכרון והעבר.