אני חושבת שכל אלו שטוענים שלספר הזה יש עלילהה נדושה ובנאלית לא הבינו מה באמת המוקד של הספר: איך מרגישה נערה בגיל ההתבגרות שאין בה שום דבר מיוחד, בתוך חברה שבה המיוחד והמצטיין הוא נדרש. אני חושבת (וזה לא בר כביקורת, אלא פשוט כנסיון להסביר) שאלו שלא הבינו את הספר לא הבינו אותו פשוט כי הם לא היו שייכים לקבוצת ההזדהות הזו; כל אלו שבשבילם התיכון היה סתם עוד תקופה שעברה לידם, ולא ממש איתם, או אלו שהיו מאוד פופולריים ולא יודעים איך מרגישה הנורמליות.
כן, העלילה עצמה לא מיוחדת ולפעמים אפילו די צפויה, אבל לא העלילה היא המרכז פה. הספר הזה מעלה המון כאבים ושאלות, זכרונות ותהיות - גם לגבי עצמי - מה היה אפשר לעשות אחרת. אני לא בטוחה שהייתי ממליצה עליו לנערות שנמצאות בדיוק באותו המצב, כי אני חושבת שאם הייתי קוראת ספר כזה לפני עשר שנים הייתי עלולה להכנס לדכאון, או גרוע מזה - לאדישות נוראית כלפי הכל כדי לא להיפגע. זה ספר שצריך לקרוא ממרחק, כדי להבין אותו טוב יותר ולהבין עד כמה עמוק הסופרת חודרת כאן לעמקי תהפוכות הנפש של בחורה בתיכון.

ממרום גילי, ספר ורדרד שנסוב סביב חיי נערה מתבגרת אינו בחירה מובנת מאליה. אין הרבה ספרים טובים שמטפלים בתקופה הרגישה של ההתבגרות, ימי התיכון החמקמקים. יש הרבה ספרים לבני הנעורים, אבל לא לזה אני מתכוון. "במרחק נגיעה" נוגע בצורה ישירה בתחושת המגושמות של המתבגר, והכמיהה העצומה לקבלה, הקבלה החברתית וגם הקבלה העצמית. הספר טוב בגלל שהוא מבצע זאת בכזאת עדינות, רגישות וכנות לא מתריסה ובעיקר – מה שהופך אותו לשונה מספרים לבני נעורים ומסדרות טלויזיה דומות - הוא אמין עד כאב, בעיקר כשהוא מטפל בנושאים שמעוררים אי נוחות.

לי פיורה היתה נערה מצטיינת ממשפחה מתחתית מעמד הביניים במערב התיכון, ובהגיעה לכיתה ט' היא עוברת לפנימיה אליטיסטית (בעזרת מלגת מימון), שם היא הופכת מייד למישהי רגילה, לא חכמה ולא טיפשה, לא יפה ולא מכוערת. מישהי שלא שמים אליה לב. שונותה המעמדית ואופיה הופכים אותה לאאוטסיידרית, מישהי שמעדיפה להשקיף ממרחק בטוח, אבל שונותה לא סותרת את רצונה הנואש להשתייך, להיפך – הרצון הזה הוא זה שהופך אותה למעט מוזרה, והוא נולד ממנגנונים פסיכולוגיים ברורים. הבלבול המאפיין את הגיל הזה בא לידי ביטוי מאלף באבחנות הדקות כל כך של לי את האנשים סביבה ושל עצמה שדרים בכפיפה אחת עם עיוורונה העצמי, והכל כתוב בצורה נהדרת ורבת כישרון.

לא כולם יאהבו את הספר. יש מי שיוטעו לחשוב שמדובר בספר קלישאתי, בו המתבגרת היא גירסה אידיאלית יותר של הסופר, או הקורא. אלה ימצאו את הספר משעמם. לא ולא, לי היא לא נערה מהעולם ההוליוודי, היא לא תמיד עושה את הדבר הנכון, אתם לא תמיד תאהבו אותה (האם תמיד אהבתם את עצמכם המתבגר?), בעיני זו הסיבה שההזדהות שהיא מעוררת בי היא מוחלטת, גם כשרציתי לנער אותה זה בא מהמקום שנוגע כל כך ללב, היכן שכואב. אחרים אולי לא יתחברו מכיוון שתקופת ההתבגרות שלהם היא משהו שזכור להם לטוב בעיקר. אבל למי שפעם היו פצעים מהתקופה, אני לחלוטין ממליץ על הספר- לאלה אני רק אוסיף, תקראו אותו בזהירות כי האותנטיות והדיוק בכתיבה של קרטיס יכולים להחיות זיכרונות לא כל כך נעימים. לאו דווקא את אותם זיכרונות של לי עצמה, אלא כאלה שנולדים מאותם מאפיינים – לנתח ולפרש בצורה כפייתית כל תגובה והערה מהסביבה החברתית, להסתפק בהרבה פחות ממה שאתה ראוי לו, לתת פחות לאחרים ממה שהם ראויים לו ולהיפך – לתת הרבה למי שלא, התעסקות אובססיבית בפרטים זניחים ובעיקר - הנטיה לקריאה בין השורות כשהשורות עצמן כל כך ברורות...

האמת?
לא כ"כ ברור לי איך הספר הנ"ל הפך לרב מכר.
העלילה לא נוסקת לשום מקום, התחושה היא שחוזרים שוב ושוב לנקודת ההתחלה, התיאורים מעורפלים מעט ואין שום מסקנות ברורות אחרי כל ההתנסויות השונות.
קראתי אותו בשנות העשרה המוקדמות ולא נהנתי.
חיכיתי במשך הקריאה כולה שהספר ינסוק- לצערי זה לא קרה וחבל, הרעיון עצמו לא רע בכלל...

בשפה קולחת ובגובה העיניים מגוללת הסופרת את סיפור חייה של לי פיורה , נערה צעירה , הלומדת בפנימייה פרטית המרוחקת מביתה , ומתארת את התמודדותה עם חיי החברה המורכבים וכללי המשמעת הנוקשים המתנהלים בביה"ס ובמיוחד קשייה בתחום המתמטיקה. קל מאוד להתחבר עם לי פיורה, להזדהות עם קשייה , התלבטויותיה חוסר הביטחון והדימוי העצמי הנמוך שהיא הפגינה לכל אורך הדרך . במהלך הקריאה אנו עדים למחשבות ולרגשות הכלואים בתוכה ועד כמה הייתה מודעת לחסרונותיה. חלק נכבד מהספר עוסק באהבתה הראשונה ל...ועד כמה אהבה זו הסיחה את דעתה ושיבשה את חייה. הסופרת מיטיבה לתאר את המתחולל בנפשה וכל נערה מתבגרת תוכל בנקל להתחבר לדמות ולהזדהות עימה. ארבע השנים שבהן שהתה לי בפנימייה הייתה עבורה חווייה אדירה למרות מורכבות חייה במקום ובמיוחד בשבוע האחרון שבו סיימה את התיכון . זהו לדעתי ספר לצעירים המתמודדים עם קשיים חברתיים ודימוי עצמי נמוך . זהו ספר שמעניק קורטוב של אופטימיות ואור בקצה המנהרה לכל אותם נערים ונערות
( במיוחד) המפלסים את דרכם בנבכי החברה הסוערים ונאבקים על מעמדם בחברה תובענית ולעיתים אטומה לצד ניצוצות של חברות אמיתית הממתיקה את חיי השגרה האפורים.
מומלץ מאוד לצעירים , למורים וליועצים .
במרחק נגיעה/ קרטיס סיטנפלד הוצאת כנרת 478 עמ'.

אחר צהריים סתווי אחד [או אולי אביבי, לא זוכרת], קלטתי בזווית העין במדף של אחותי ספר לבן. ספר שלא קראתי! ועוד עם כריכה יפה כזו... מצוין. התיישבתי מיידית לקרוא.
בהתחלה הייתי בטוחה שזה ספר על חרדים, [בהשפעת השם והסדרה], אבל אז קראתי את התקציר והבנתי שלא, והתחלתי לקרוא.
אני לא יודעת אם הסיבה שלא אהבתי את הספר היא מקצועית או אישית.
אבל לא אהבתי את הספר.
בעיקר בגלל שהדמות הראשית הייתה מעצבנת מאין כמוה.
לי עושה את כל הטעויות האפשריות - ולא בחינניות. היא מתחברת לכל מי שלא רוצה להתחבר אליה, מתרחקת מכל מי שכן, ובאופן כללי השאירה עליי רושם של בחורה עם עמוד שדרה מספגטי ורגשי נחיתות .
הרבה-יותר-מדיי רגשי נחיתות.
אז אולי זה הקטע של הספר, וזו נקודת המבט שהסופרת מבקשת להעביר, אבל זה הפריע לקריאה -שלי, לפחות.-
כי היא הייתה כל כך מסכנה ואומללה- כ ל ה ז מ ן -שזה היה פשוט מרגיז לקרוא.
אבל ייאמר לזכותה של הסופרת שהיא הצליחה להעביר תחושות נעריות בדיוק מפתיע. מצאתי את עצמי מזדהה עם לא מעט מהמחשבות שלה. וקראתי את זה בתקופה שגם אני הרגשתי קצת אאוטסיידרית.
מה שהיה הכי מעצבן, [ועלול אולי לגלות את סוף הספר אז בזהירות], זה שכלום לא משתנה בחיים שלה. כלום. שום מהפך. היא מתלבטת ומתהפכת, בודקת, מנסה דברים, טועה אלף ואחת טעויות, משליכה את עצמה לקצה אחד ואז לקצה שני - וממשיכה להיות בחורה בינונית, חסרת אופי ומשעממת עד כאב. ומעצבנת.
שוב, אולי כל זה נובע מכך שהיא הזכירה לי את עצמי יותר מדיי, ואולי פשוט לא אהבתי את הספר כמו שלפעמים לא אוהבים ספרים, אבל אני לא ממליצה עליו.

ספר משעמם ורדוד לא אהבתי את כל ההתעסקות במין
זה מסוג הספרים שאתה יודע שאם היו נכתבים בידי אדם מוכשר יותר ובוטה פחות הם היו מעולים ומהנים

למען האמת, עבר הרבה זמן מאז שקראתי את הספר. אבל אני עדיין זוכרת קטעים מסוימים, ואני זוכרת במיוחד את תחושת ההזדהות הנוראית שגרמה לי הגיבורה הראשית. כשקראתי את הספר, הייתי בת שבע עשרה כשקראתי אותו לראשונה, הרגשתי כאילו אני מסתכלת במראה. ושנאתי את מה שראיתי. לי, הגיבורה הראשית, היא אכן רגישה, אך היא רגישה בעיקר לעצמה. היא אנוכית, היא פוגעת ואדישה לאחרים. וזה טבעי, במיוחד לנערה בודדה ומיוסרת בגיל ההתבגרות.
נהניתי וכאבתי מהספר הזה, בגלל שהרגשתי שהסופרת, קרטיס סיטנפלד הנהדרת, מתארת במדויק רגשות ומחשבות, חוויות ודרכי התנהגות שהם גם שלי. הספר הזה גרם לי להיות קצת יותר מודעת לעצמי.
אני ממליצה על הספר בחום, במיוחד לנשים. אני חושבת שכל אחת תוכל להזדהות עם הרומן, ואולי גם ללמוד על עצמה דברים חדשים.

לא ברור לי למה הספר הזה בקטגוריית ספרות מתורגמת ולא נוער.
זה ספר נוער מאוד ממוצע עם הקשקושים הרגילים, אני שונה, אני לא שייכת, אאוטסיידרית.. נו באמת, טוב שהיא לא הייתה הדמות הכי דומיננטית בפנימייה. מה שמלמד אותנו, חברים, שוני זו תחושה, לא בהכרח מציאות.
בכל מקרה הסופרת מצליחה לתאר חיים של בני נוער בצורה שהכי קרובה למציאות. קשה לי להגיד שהספר רע, סך הכל הוא זרם. יש לי תחושה שבני נוער כן יהנו ממנו, לכן אמליץ לצעירים שבנינו.. קשישים כמוני יאלצו להנות מספרות אחרת.

את האמת אני קראתי אותו רק בגלל העטיפה שהיא היתה נראת לי מגניבה אז חשבתי שגם הספר יהיה טוה ומגניב! אבל הוא לא היה משהו! לא אהבתי בספר שהיה תלמיד בפנימיה שם שהיה יהודי והיא עשתה את הדמות שלו מזוויע! לא ממליצה עליו !