"Wicked", כמו שאר ספרי הפנטזיה הגדולים והטובים המיועדים למבוגרים, אוצר בתוכו עולם דמיוני חדש ומלא לגמרי, גם אם לא אמין במיוחד יחסית לאחרים פרי דמיונם של סופרים טובים שונים.
התקציר שם דגש על התייחסות הספר לשאלה מי ומה רעים ומי לא, לכאורה שאלה נדרשת ולו רק בגלל שהעלילה סובבת סביב חייה המסתוריים של המכשפה הרעה מהמערב, אויבתה המושבעת של דורותי מסיפורו האלמותי של ל. פרנק באום - "הקוסם מארץ עוץ". גרגורי מגווייר מציג טוויסט מעניין כבר בבחירת הגיבורה שלו, והוא ממשיך לבחור באנטי גיבורים ובדמויות שנראה כי הערכים הנוקשים ומלאי הדעות הקדומות של החברה האנושית עשו להם עוול קשה. אך למרות זאת, לאחר קריאה של יותר מארבע מאות עמודים נראה בעיניי שמדובר יותר בספר טוב מאשר ביצירה פילוסופית מעמיקה - השאלות הנוגעות לאופיו האמיתי של הרוע מסתכמות אך ורק בכמה דיונים שטחיים בין הדמויות בכל כמה עשרות עמודים או יותר, ואולי גם במלחמה הפנימית המודגשת של אלפבה המכשפה בינה לבין עצמה ולחידת היוולדה. התחושה שלי לאחר הקריאה היא שמדובר בעיקר ברומן טוב, עם תפניות טובות בעלילה ודמויות מעניינות ומסקרנות.
כשמתחילים לקרוא את הספר עם הזכרון של הסיפור המקורי, הילדותי והתמים, בראש על דורותי וטוטו המשוטטים בשביל האבנים הזהובות, עלולים להזדעזע מעט משלל המילים הבוטות ונושאי השיחה הגסים שהם לא עסק לילדים כלל; זהו ספר למבוגרים בלבד. כמו עיצוב גשמי של פסל מגווייר לקח את הספר החיובי והקליל שהוא "הקוסם מארץ עוץ" ויצר ממנו עולם אפל יותר, מורכב יותר וקרוב יותר לעולם האנושי אותו אנחנו מכירים. כמעט לכל דמות יש סוד אפל בעברה (או בתקופת חייה הנוכחת) ואף אחד אינו חף מתכונות שפלות ומעוררות בוז. זהו קונספט מוכר יחסית, בין אם בכתיבת צד אפל לסיפורי אגדות ובין אם בנתינת נופך מודרני לפרקי התנ"ך; ועדיין הוא אינו מאכזב מלעניין ואולי אפילו קצת לחדש ברמה שתהפוך את הספר הזה לסוחף ואפילו מעט ממגנט.
בשורה התחתונה: מומלץ, אבל אינו עומד בציפיות לספר עמוק ומשמעותי אותן מטפח גב הכריכה.