הביקורת נכתבה ביום שבת, 19 ביוני, 2010
ע"י כרמל
ע"י כרמל
היה לי קשה לקרוא את הספר ולקח לי יותר משבוע לסיים אותו שלא כמו בשבע אמהות. במלכים ג הייתה לי תחושה (ואני לא אדם דתי) שכל מה שלמדתי וידעתי מהמקורות נראה לי פתאום כשקר אחד גדול ולא הרפתה המחשבה לאורך קריאת הספר שכתבה אותו אישה שהייתה חרדית. מאוד הפריע והציק לי שהסופרת הציגה בסיפור את דוד המלך כאדם פחדן ורך לב בעיני רוחי תמיד ראיתי את דוד כגיבור יפה עניים,ולא כרוצח חסר רחמים ולב,לכתוב ספר שמבוסס על סיפורי התנך צריך להצמד לאמת שעליה גדלנו וחונכנו. הספר גרם לי לבילבול, לחוסר שקט ,אני מנסה לומר לעצמי שבסך הכל זה ספר קריאה ואולי הסופרת כתבה אותו ללא כוונות לערער לנו הקוראים את מה שלימדנו אותנו מדורי דורות.ולא הבנתי מדוע יוכי ברנדס לקחה את שלומעם כמוטיב לספר כשיש כל כך גיבורים בספר התנך.כמו שכתבה הסופרת "סיפורים הם כלי נשק יעיל יותר מחרבות. החרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן, ואילו הסיפורים קובעים מי יחיה ומי ימות גם בדורות הבאים".
2 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלינור
(לפני 14 שנים ו-11 חודשים)
אתה צודק
היא פשוט הפכה את היוצרות ביו בית דוד המלך לבין שאול המלך ומשפחתם אני לפני שקראתי את הספר ממש התאהבתי באישיות של דוד המלך ממה שלמדתי בבית ספר ובכלל וכשקראתי את הסיפור התחלתי לערער בכל הנוגע לאישיות שלו אבל עדיין אני אוהבת את דוד ואין עליו !!
|
|
|
לי
(לפני 15 שנים ו-4 חודשים)
מבינה את הרגשתך
אבל אם מתנתקים מהסיפור התנכ"י, ורואים זאת כעוד רומן היסטורי בדיוני (מעבר לאמיתות של רוח התקופה, או לפחות נסיון לצייה באמיתות)- הרי זה סיפור טוב.
|
2 הקוראים שאהבו את הביקורת