ובכן.
את הספר הזה, קיבלתי במתנה מגבר שמאוד אהבתי.
לא בדיוק הלך לנו, למרות שגם אני וגם הוא בילינו המווווון זמן בלדמיין
כיצד אנחנו מהלכים יד ביד על השביל שיקח אותנו לחיים משותפים לנצח.
ואז קונפטי, ושירים במזרחית במקצב פופ אמריקאי, ועשן, ומצלמות חגות מעלינו.
אם החיים היו מחזירים לי שקל אחד על כל שעת-דמיון שכזאת, בהחלט הייתי יכולה לרכוש כמה אחוזות באמריקה.
אבל ראו איזה פלא, חוק מרפי!
המציאות מסתבר, פועלת אחרת מהדרך ש"חוקי מרפי" הנידונים להלן מתארים אותה.
ולמה זה?
הרי הרעיון שאנחנו יכולים להשפיע על המציאות באמצעות תת-המודע שלנו הוא גאוני!
וזה גם מאוד מתאים לאלוהים לשים את "הכלים" שבאמצעותם האדם יכול לשלוט על חיוו,
במקום שלא נמצא תחת שליטתו- במעמקי הכרתו הלא מפותחת. In the back of his mind.
כי אלוהים הוא לא פראייר.
ברור לו שזה שינסה לצלול לשם, לתת המודע, יאבד חמצן וכיוון,
וממילא לא ימצא את דרכו החוצה ויטבע.
וזה שיבחר לבלות את כל חיוו מעל פני השטח,
ממילא נחשב לאחד שלא באמת נושם אלא מונשם מלאכותית
מחובר בעבותות למכונה הנוראית ששולטת בחיוו ושמה- "מציאות" - ואפילו לא מודע לזה.
סיפור המטריקס הקלאסי.
הספר הזה של ד"ר מרפי עורר הרבה גלים ולא סתם.
כי גם הוא כמו ספרים רבים אחרים מתעסק ב ה-שאלה.
שאלת השאלות שמאגדת תחתיה את כל המדעים באשר הם-
הפיזיקה והמטאפיזיקה, הכימיה והאלכימיה, הפסיכולוגיה והפאראפסיכולוגיה, ואפילו את כל הדתות באשר הן,
השאלה שהתעסקו בה בכל הזמנים, ומתעסקים בה היום, וכנראה ימשיכו להתעסק בה עד קץ האנושות והיא -
איך האדם מנצח את המשחק הארור הזה?
השליטה במציאות היא משאת נפשו של כל אדם בהיותו אדם
כל סוג של ידע באשר הוא, מכוון להקנות לאדם שליטה מסויימת במציאות, יכולת חיזוי.
זה פשעו הראשון של האדם שקיבל מאלוהים "גן עדן"- מציאות שמותאמת לספק את כל צרכיו,
ולא קיבל את המתנה הזאת בהכרת תודה ובהתמסרות.
במקום זאת, הוא ביקש לקבל לידיו את הי-ד-ע על אודות המציאות -
וכך חטא ב"חטא הדעת" המפורסם.
וזה מה שהספר הזה בעיניי.
ספר שפשוט חוטא למציאות- תרתי משמע.
פשוט מפספס לגמרי את המציאות
ומחטיא את הדינמיקה העדינה והבריאה של הנפש וכוחותיה עם המציאות.
עם זאת, אני חייבת לומר שאני מבינה לגמרי את כל המהללים והמשבחים של הספר,
כי זה רק טבעי שניפול במלכודת שהספר הזה טומן.
בתור צעירים כולנו חוטאים למציאות.
אנחנו חיים בהמון פנטזיות ודמיונות וחלומות.
זאת המשמעות של להיות צעיר...
שאנחנו עסוקים יותר בעולם הפנימי שלנו,
מאשר במציאות שבחוץ.
לעניות דעתי מה שמבדיל צעיר מ"מבוגר" זאת היכולת לראות ולקרוא את המציאות כפי שהיא,
לקבל אותה כפי שהיא, להבין שהיא לא בשליטה מלאה שלי, אבל גם שאפשר לעבוד עם המציאות,
לא נגדה, לא מעליה, לא להפעיל עליה מניפולציות ולהכפיף אותה לפקודות התת-מודע,
אלא לפעול בת-ו-כ-ה בצורה הכי מאוזנת שיש.
זה בדיוק תפקידו של "האגו" של פרויד, או במילים אחרות - של הנפש.
הנפש אמורה לקלוט מצד אחד את הפנטזיות/חלומות/רצונות/דפוסים התת-מודעים שבתוכנו,
ומצד שני, לקלוט את המציאות שמחוצה לנו, ובאופן מודע לעשות את ההתאמה למציאות,
לגשר בין רצונות התת-מודע לנסיבות המציאות בצורה הכי אינטיליגנטית ורגישה שיכולה להיות.
מאחר והספר הזה מציע דרך שנוגדת את ההתפתחות הבריאה של הנפש,
דרך שעושה בכוחות של הנפש (מחשבה, רגש ודמיון) שימוש ציני ומניפולטיבי כנגד המציאות,
ומאחר וגם כך יש רגישות גדולה לצעירים שנחשפים לספר הזה כי הם לא פיתחו עדיין נפש איתנה,
אני אומר בצורה הכי חדה וחותכת שיכולה להיות שהספר הזה לא פחות ממסוכן בעיניי.
כמובן שזה לא אישי נגד ד"ר מרפי.
הוא לא המציא את הגלגל. רק חזר על ידע עתיק יומין
שנגיש כך או אחרת בקבלה היהודית, בהינדואיזם, ובפילוסופיות אזוטריות רבות.
יש בגישות האלה הרבה דברים שהם גם נכונים וגם עובדים (חלקית/זמנית).
אבל ללמוד את אותם החלקים הנכונים בספר דרך הגישה הכללית שלו,
יהיה בגדר " ללמוד לשחות במי-השפיר (של התת מודע) במחיר של לאבד את התינוק".
הבעיה החמורה לא פחות היא, שלא מצאתי חומרים אלטרנטיביים
שנותנים לצעירים כלים טובים ובריאים להתמודד עם המציאות ועם הפער בינה לבין העולם התת-מודע שלהם.
אם מישהו מכיר תכנים טובים שכאלה אשמח להמלצות :)
אולי יום אחד, חטא-הדעת שלי יביא איזה תועלת לשם שינוי, ואכתוב ספר כזה בעצמי...
בינתיים, זה יאלץ להשאר בגדר פנטזיה שכנראה רחוקה מהמציאות שלי ;)
לסיכום- מאוד לא ממליצה. להתרחק.