“אני אתחיל בציטוט:
"פעם, מזמן הוא היה ממש קורא את הספרים שקנה, אבל עכשיו פשוט אין לו רגע פנאי. חוץ מזה, עכשיו הוא פחות סלחני. בימים ההם קרא כל ספר עד הסוף המר, בין אם אהב אותו או לא. היום, לספר שלא מדבר אליו אין סיכוי לשרוד יותר מעשרה עמודים. אלה הספרים שהיו מונחים ברחבי הסלון. הספרים שהתכוון לקרוא נטו להתקהל בחדר השינה, בשורות מסודרות על הרצפה, כמו חולים בחדר ההמתנה של רופא. ביום מן הימים יצא לחופשה, ישכור קוטג' בהרים או על החוף בפייף, ויקח איתו את כל הספרים הממתים להתגלות או להיקרא מחדש, את כל הידע הזה שיכול להיות שלו אם רק יפתחבעמוד הראשון ויתחיל לקרוא".
פעם, אני בטוחה שזה יקרה פעם, אנחנו נקרא בספר והגיבור לא יהיה חובב ספרים, או קריאה, או קורא נלהב. יש גם אנשים שלא קוראים, שלא מעניין אותם לקרוא, שלא מוצאים בזה עניין, שהבידור שלהם אחר והם צורכים מידע בצורה אחרת. איכשהו הם לא מגיעים להיות דמויות משמעותיות בספרים. אולי כי אם המחבר רוצה הזדהות של הקורא הואהולך על בטוח. חובב קריאה. אז פעם יהיה כזה גיבור לא-קורא, אבל היום הוא לא היום הזה.
מלבד חיבה לקריאה, המפקח ג'ון ריבוס הוא בלש-ספרים טיפוסי. יש לו עבר צבאי עלום ביחידה מיוחדת, הוא גרוש מאשתו, חי בדירת-רווקים באדינבורו ומנסה להתראות עם הבת שלו סמנתה ולבנות לעצמו חיי אהבה אלטרנטיביים. ואז העולם סביבו מתחיל להסתבך. שתי ילדות נמצאות מתות ועוד אחת נעדרת. הילדות לא נפגעו מינית, לא נפגעו בכלל לפני שרוצח מיסתורי הרג אותן והשליך את הגופה. הורים נכנסו ללחץ ובעקבותיהם המשטרה, מנסה למצוא קשר כלשהו בין הילדות שיוביל למציאת הרוצח ולאנחת רווחה בקרב התושבים. ריבוס לחוץ עוד יותר, גם משום שהבת שלו סמנתה היא בדיוק בגיל של הקורבנות, וגם בגלל מכתבים אנונימיים ואניגמטיים שהוא מקבל, שיש בהם צלבים, קשרים, חבלים, וציטוטים מוזרים. במקביל יש עיתונאי בשם ג'ים סטיבנס שחושב שהוא מבין את הסיפור. הוא מקשר בין ג'ון ובין אחיו מייקל שמסתבך עם החוק, ובאופן שלומיאלי כלשהו מחרבש כל דבר שהוא נוגע בו.
זה ספר מתח. לקרוא פרק ולהניח בצד, ואז עוד פרק ועוד אחד, לא אמורה להיות הדרך הנכונה לקרוא ספר מתח. אמורים לקרוא אותו בנשימה עצורה, בפרט אם הוא כזה דק. אבל ככה קראתי. זה ספר מהורהר-משהו, בקצב מוזר, בעלילה לא מספיק מהודקת ובתרגום לא משהו (תארו לעצמכם שלקחתם פסוקים מתורגמים מספר איוב ותרגמתם אותם מחדש במקום לחפש את המקור ולהביא אותו). עם זאת, התיאורים נחמדים, דמויות המשנה, כולל דמויות השוליים ממש מעניינות וחלקן מצחיקות ומאופיינות מקסים, כך שבתור ספר-לא-מתח הוא שווה קריאה, בפרט בהתחשב בזה שהוא די דק.”
