כישרון? יש, העלילה? מרתקת, הגיבור סוחף וגורם להזדהות? לא נכחיש. אז אם כל כך טוב, מה רע. הרע הוא שיותר מדי ספרים, בזמן האחרון, נכתבים בתבנית מסויימת שהולכת בערך כך - גיבור הספר מעורב בחקירת רצח/חטיפה/ריגול. עם התקדמות העלילה אנו מגלים כי בילדותו הגיבור היה חלק מדבר מה אפל - רצח/חטיפה/ריגול - וכך תוך כדי התקדמות החקירה בהווה הוא חושף ונחשף אט אט לדבר מה האפל מעברו. כמובן שקובן הוא רב אומן בשיכלול התבנית לכדי שלמות. אולם קובן מודע לגבולות ז'אנר ספרי המתח והבלש. מה שלא ניתן לומר על הספר הזה. פרנץ' בראה בלש במתכונת פיליפ מארלו - קשוח, ציני, שתיין, שחייו הם אנרכיה גמורה. אולם העלילה של פרנץ' שמוליכה את הקורא המרותק לעבר פסגה שתפתור את חידת חייו של הבלש - מתרסקת לקראת סוף הספר וגוועת ביבבה חלושה שמשאירה טעם של החמצה. המשיכה של סוגת ספרי הבלש היא ביכולת של הגיבור להתמודד מול אי הסדר שנחשף - ורצח/חטיפה/ריגול הם קריאת תיגר על מהלכו התקין של העולם המודרני- ולכפות עליו סדר מדעי או משפטי (להרחבה קיראו את שמעון אדף - באחרית דבר לספרו של א.א. פו - "הרציחות ברחוב מורג"). פרנץ' באמצעות גיבורה משתמטת מחובה זו. היא אינה יודעת כיצד להתמודד עם אי הסדר שהטילה לתוך חייו של הגיבור ולתוך העלילה. הקורא נשאר בסיום עם תחושה של הונאה. לא פלא שהספר (שהומלץ לי ע"י מוכרי צומת ספרים) הבזיק לראש רשימת רבי המכר ולפתע נעלם.