הספר אילידה ואודיסיאה הוא בעצם שני סיפורים שנכתבו על ידי הומרוס היווני שהיה אחד מגדולי המשוררים של יוון בעת העתיקה. שני הסיפורים מספרים אגדות מיתולוגיות על מלחמת טרויה בספר אילידה ועל מסעותיו של אודיסאוס אחרי המלחמה בחזרה לארצו, לביתו, לאשתו ולמשפחתו. שני הסיפורים הללו ערוכים יחד בכרך מאוד ויזואלי, באיורים הדומים לעיטורים יווניים כמו שהיו על קנקנים וצלחות מהתקופה היוונית. הסיפור אמנם כתוב בפונט גדול ומנוקד אך לדעתי כלל אינו מתאים לילדים, ובני נוער בימינו יתקשו לקרוא אותו ולהבינו. הסיפורים של הומרוס נכתבו למבוגרים והמאמץ של הוצאת הספרים של סטימצקי להתאים אותם לנוער לא הצליח לעניות דעתי. מעין "אל תסתכל בקנקן (הנראה ילדותי) אלא במה שיש בו".
הסיפורים האילידה והאודיסיאה מוצגים בספר כאמיתות ונשמעים כסיפור היסטורי יותר מאשר פנטזיה, וברור שזו הייתה כוונת המשורר, אך קשה במבט של ימינו להעלים עין מין הכוונות והרמזים הפנטסטיים שנמצאים בסיפורים הללו על אלים שמתערבים בעולמם של בני האדם ועל דמויות מיתיות בתוך העלילה. וגם קשה לפספס את הרצון של הומרוס ללמד את הקורא מוסר של טוב ורע וערכי המשפחה שהפכו את הסיפורים הללו למשהו שכולם יכלו להתחבר אליהם גם בתקופותו וגם בימינו.
הגיבורים של הומרוס הם גברים שמשמשים כפיונים של האלים והאלות במשחקי הכח שלהם, ובעצם משמשים את האלים כדי ללמד את בני האדם לקח או להעניש אותם על הדברים שעשו. עולה מתוך הסיפורים הניסיון של הומרוס להציג את האלים כמשמעותיים לחיי היום יום של כל אדם ואדם בין אם הוא מלך, כהן או נביא או סתם איש פשוט שחי בדלות באיזה דיר חזירים.
הסיפורים המפורסמים והחשובים האלו שמשמשים כחלון להכרת התרבות היוונית, אמנם הגיעו אלי בדרך מקרה ולקח לי הרבה זמן לקוראם, אך סיום קריאתם ערב חג החנוכה מרגיש לי כמעין סגירת מעגל... נראה לי שאעבור לספר מקבים...
תהנו...
חנוכה שמח iiiiliiii

מדהים.
כשהייתי סביב גיל 4-5 אבא שלי היה מקריא לי מתוך הספר. זוכרת הכל.
הציורים מעניינים, יפים ומעוררים את הדמיון. נראים כמו מתוך תקופה/עולם שונה לגמרי ממה שהילדים מכירים. מקסים ומומלץ.