“היה היו פעם, לפני שנים רבות, בארץ רחוקה ושמה גרמניה, שני אחים. לאח הצעיר קראו וילהלם, ולאח הבכור קראו יעקוב. שם משפחתם היה גרים, ורבים נהגו לקרוא להם בשם 'האחים גרים'. אביהם היה עורך דין, והאחים, כמו שהיה נהוג בדרך כלל באותה תקופה, הלכו בדרכו וכשבגרו הם הלכו ללמוד משפטים, הצליחו בלימודיהם ובהמשך גם הפכו לפרופסורים באוניברסיטה המלכותית. יום יום היו מגיעים לאוניברסיטה, לומדים, עושים מבחנים ולפעמים היו גם מרצים בדוכן הנואמים שבאוניברסיטה בפני קהל אנשים על נושאים שונים. דבר זה הפך למעין שגרה בחייהם.

יום אחד, כשקמו בבוקר, החליטו שני האחים לשבור את השגרה. הם ארזו חפצים- אוכל, מים, מפה שתראה להם את הדרך, עטי קולמוס כדי שיוכלו לכתוב, דפים כדי שיהיה להם על מה לכתוב- נפרדו ממשפחתם ומביתם, והחלו את מסעם. מטרת מסעם היתה לאסוף סיפורי עם בכל מני מקומות ומכל מני אנשים, "להחיות" אותם (כלומר, להעלות אותם על הדף ואחר כך גם אל הדפוס- המצאה שהיתה רק בחיתוליה בתקופה זאת, אבל סחפה והלהיבה מספר לא מבוטל של אנשים) ולגרום לכך שסיפורי העם של העם הגרמני, ובעוד מקומות ברחבי העולם, לעולם לא יישכחו, ושיהיו יותר מעוד סתם סיפורי העם. במהלך מסעם הם עברו דרך יערות עבותים ואפלים, נהרות ארוכים, מפלים גועשים, הרים גבוהים שהתרוממו אל על, וימים סוערים. הם שאלו כל איש ואיש כמעט שנקרה בדרכם- בין אם אלו קבצנים עם בגדים מרופטים שישבו על יד הקיר וביקשו כסף, אנשים ממעמד גבוה יותר שעברו במקרה בסביבה, ואפילו ילדים- ושאלו אם ידוע להם על איזו מעשיה או סיפור עם שהם יכולים לספר להם. אם אותם אנשים ענו לאחים בחיוב, אז הם היו יושבים ומספרים, ובעודם עושים זאת, האחים היו משרבטים על הדפים בעטי הקולמוס שהם הביאו יחד איתם את כל מה שהם שמעו, מילה במילה. המסע שהאחים עברו היה קשה, מפרך ביותר ומלא בסכנות. בין אם סכנות שהטבע סיפק להם ובין אם קשיים במציאת אנשים שיוכלו לספר להם את סיפוריהם, כי הרי לא לכולם היה משהו להציע לאחים ובנוסף גם חיו בערך מיליוני אנשים בממלכה, שזה די הרבה. לא פעם האחים התייאשו, חשבו לוותר ולחזור לביתם ולמשפחתם, שאליהם התגעגעו מאוד, אבל לבסוף הם החליטו להמשיך בכל זאת, כי זה היה דבר שהיה מאוד חשוב בשבילם לעשות ואם הם כבר התחילו, אז הם גם חייבים להמשיך. אז הם המשיכו- וכשסיימו, הם גילו שהמאמץ שלהם בהחלט השתלם: קובץ הסיפורים שהם אספו, הפך בן לילה לרב-המכר המדובר ביותר בממלכה מזה שנים! הספר היה הצלחה כבירה, דבר שמעולם לא נראה בממלכה, ושיצא אפילו מגבולותיה. שני האחים התעשרו בזהב, בכסף וגם בנחושת. השמועות על ההצלחה הכבירה שלה זכו שני האחים, עברו מפה לפה ברחבי הממלכה, עד שהגיעו לבסוף אפילו גם לאוזניו של המלך בכבודו ובעצמו שהזמין את שני האחים לארמונו המפואר והמלכותי, ולסעוד עמו בארוחת נשף חגיגית! בין הסיפורים שהם אספו אפשר למצוא את 'כיפה אדומה', 'שלגיה', 'נסיך צפרדע', 'סינדרלה', ו'היפהפיה הנרדמת'.

וילהלם גרים הלך לעולמו כשהוא בן 73, אחיו יעקוב גרים הלך לעולמו כשהוא בן 79- אבל הסיפורים, המעשיות והאגדות שהם ליקטו, איגדו ועיבדו מחדש, מסופרים בכל בית ובית עד עצם היום הזה.”

“ספר יפה מאוד! האגדות נהדרות, התרגום מצוין ונוח לקרוא מהספר. רשימת אגדות מומלצות מהספר:
1. אגודלי (אצבעוני)
2. השועל והחתולה
3. האח לוסטיג
4. הנס ברזל
לסיכום כמו כמעט תמיד: מומלץ!”

“עבורי זהו התנ"ך של האגדה. האחים גרים שמרו על דיוק ואמת במסירת המעשיות בכתב, מעשיות שעד אז עברו מפה לאוזן. בכך הצליחו לשמור על תודעה ואווירה מסויימת, השייכת ומרמזת על הזמן בו נולדו האגדות. אותה אווירה מזכירה את עולמם של הילדים, שמטבעם אוהבים ומתמסרים לאגדה. זהו מסמך נדיר בעושר וחיים, בין שלל העיבודים השיטחיים לאגדות ומעשיות שיוצאים לאור בזמננו. הורים מרבים לשאול אם האגדות באסופה אינן מפחידות מדי עבור ילדים. מתוך נסיוני, ילדי הגן וכתה א' יתפלאו וישמחו מהספר, אך כמובן תלוי באופן ההגשה של הדברים. האחים גרים עצמם מספרים על נסיונם לעדן את האגדות, ועם זאת ממליצים לבחור מתוך הספר אגדות אהובות.”