מי לא שמע על האודיסאה? אבל מי באמת קרא ומכיר את הסיפור, שיש שאומרים שהוא בעל ערך אדיר לתרבות המערבית כולה? תרגומה של הסופרת אנדה עמיר נפלא, מגולל את מסעם של מלכי יוון אל עבר טרויה, סיפור הסוס הטרויני ומסעו של אודיסאוס, המלך היחיד ששרד את המלחמה, בחזרה אל עירו. הספר מיועד לילדים (כתות ד-ה), אשר מנסיוני האזינו לו בהתרגשות רבה. יכול להוות בסיס ומבוא ללימוד ההסטוריה של יוון, ומתאים גם למבוגרים שאינם רוצים להסתבך עם תרגומים מורכבים.

ילדים היום מתבקשים לכתוב עבודות ומייד רצים לאינטרנט, מעתיקים משהו, לעתים אפילו מבלי לקרוא, ומגישים למורה. האנצקלופדיות מכילות כל כך הרבה פרטים ומידע שאינו שימושי ושילדים אינם יכולים להבין. באנציקלופדיית תרבות המושגים מוצגים כסיפור, באופן שילדים באמת יכולים ללמוד ממנו. ואפילו להנות. האינציקלופדיה נגישה מאוד ומלאה בציורים יפים, השפה גבוה ומכבדת את הקורא, וריח הדפים הישנים גם הוא מעורר השראה.

אם כבר להקריא לילדים את התנ"ך אז בטח שאת הנוסח הזה של אפרים סידון. הוא אף פעם לא מאכזב: מצחיק, חי ונאמן למקור. יש בשוק כל כך הרבה נוסחים לספורי תנך לילדים והם תמיד רדודים, חסר בהם הקסם של התנ"ך. סידון מצליח לשמור על סיפור עשיר ואליו מצטרפים ציוריו של דוד פולנסקי, שכל פעם שאני רואה שיתוף פעולה שלהם אני לא מתאכזבת.

פנחס שדה הפליא לעשות באיסוף האגדות שבספר. האגדות עשירות ונאמנות למקור, נבחרו בקפידה וסודרו בחכמה. מבריאת האדם ועד ימי הביניים ותקופת החסידות. לדעתי הסיפורים פונים למבוגרים ולא מתאימים לילדים. בעיקר מעניין החיבור של פנחס שדה שמופיע בסוף הספר. חיבור מעמיק ומרגש על ייחודן של האגדות היהודיות.

עבורי זהו התנ"ך של האגדה. האחים גרים שמרו על דיוק ואמת במסירת המעשיות בכתב, מעשיות שעד אז עברו מפה לאוזן. בכך הצליחו לשמור על תודעה ואווירה מסויימת, השייכת ומרמזת על הזמן בו נולדו האגדות. אותה אווירה מזכירה את עולמם של הילדים, שמטבעם אוהבים ומתמסרים לאגדה. זהו מסמך נדיר בעושר וחיים, בין שלל העיבודים השיטחיים לאגדות ומעשיות שיוצאים לאור בזמננו. הורים מרבים לשאול אם האגדות באסופה אינן מפחידות מדי עבור ילדים. מתוך נסיוני, ילדי הגן וכתה א' יתפלאו וישמחו מהספר, אך כמובן תלוי באופן ההגשה של הדברים. האחים גרים עצמם מספרים על נסיונם לעדן את האגדות, ועם זאת ממליצים לבחור מתוך הספר אגדות אהובות.