פול לפראג היה חתנו של קארל מארקס, הייתם מאמינים? (כן, ההוא מהזקן והמארקסיזם) הוא היה נשוי לביתו השנייה לאורה ויחד הם הקדישו את חייהם לרעיון הסוציאליסטי. בדומה לאב המפורסם הם סבלו כל חייהם מחסרון כיס ונתמכו ע"י נדיבותו של אנגלס המבוסס. מסתבר שקשה לחיות מן הרעיון הסוציאליסטי בלבד. כאשר הגיעו לגיל זיקנה הם החליטו כי אינם רוצים להיות לנטל על החברה ונטלו את חייהם בידיהם. אך לפני כן לפארג היה מזכירו של מארקס, למד רפואה, תרגם את כתבי מארקס ואנגלס לצרפתית, נאסר מספר פעמים, שוחרר ואף נבחר לפרלמנט הצרפתי. כמו כן, הוא כתב כתב טקסטים רבים אשר לא תורגמו לעברית עד שב-2004, הוצאת "נהר" הקטנה והאיכותית הרימה את הכפפה ותרגמה את הטקסט המפורסם ביותר שלו "הזכות לעצלות", בלווית אחרית דבר מאירת עיניים מאת ראובן מירן.
"הזכות לעצלות" היא מסה קצרה ונוקבת המבקרת את מצבם הקשה של העובדים בצרפת של המחצית השנייה של המאה ה-19. לפארג מבכה את מצבה של אוכלוסיית העובדים העירוניים במאה השנים האחרונות, שמוחם נשטף ע"י הכמרים כמו גם המעסיקים, אשר חינכו אותם להאמין שעבודת פרך במפעלים, בשכר זעום לאורך כל שעות היממה היא אידיאל חשוב ורצוי. הוא טוען שלא רק שהעובדים, גברים, נשים וילדים כאחד עובדים בתנאים קשים ומחפירים, הם אף חונכו להאמין שקללת העבודה המקראית היא למעשה ברכה.
לפארג, שבא מקובה, וזכה לחיות בסגנון חיים רגוע ונינוח יותר, משבץ בטקסט הנלהב, השנון והאירוני שלו מבחר דוגמאות וציטוטים בשבח אורח החיים החופשי והרגוע ובגנות עבודת הפרך המנוונת ומעוותת את נפשו ורוחו של האדם. לדוגמא: "יהוה, האל המזוקן והזועף, נתן למעריציו את הדוגמה האולטימטיבית לעצלות האידיאלית: אחרי שישה ימי עבודה, הוא נח, לנצח." (גאוני, לא?)
לפארג הקדים את זמנו והוא מזהה בכמיהה לעבודה את המניע הקפיטליסטי הגורס כי ייצור המוני מחייב צריכה המונית וכן הלאה במעגל קסמים אינסופי המונע ע"י פירסום שקרי, שגורם להמונים להתאוות לכל אותם דברים שהם אינם צריכים. היום היינו מוסיפים כי סדר הדברים הזה גם פוגע בסביבה ומדלדל את משאבי כדור הארץ.
לפארג דן ברותחין גם את האימפריאליזם האירופאי, שמטרתו לדבריו היא לא יותר מיצירת שווקים נוספים לסחורות אירופאיות מיותרות והגדלת מעגל הסבל של העובדים הפשוטים. גם במרחק של יותר ממאה שנים וממרומי עבדותנו המודרנית במשרד הממוזג כשאנו רתומים למחשב, וכבולים לנייד כדאי להטות אוזן לאותו הוגה דעות הוזה וקודח ממוצא צרפתי-יהודי-מולאטי-קובני (לא פחות!) שראה את האמת והזהיר אותנו מתוצאותיה.
נב שאפו להוצאת "נהר" על בחירת הטקסט, התרגום, הערות השוליים, אחרית הדבר והכריכה היפהפיה עם הציור של גוגן מ-1894 שנקרא, איך לא, "חדוות המנוחה".
הוצאה זו פירסמה גם את "פרדריק דאגלס עבד אמריקני-סיפור חייו" שגם עליו המלצתי כאן לאחרונה. טוב שישנן הוצאות כאלו שמביאות לנו טקסטים קלאסיים איכותיים, מתורגמים היטב ומבוארים המרחיבים את עולמנו ודעתנו.

אני ויכול להיות שקוראים נוספים
יביעו תמיהה וסימני שאלה טרם קריאת הספר
לנוכח שמו הזכות לעצלות...? נשמע מוזר.
הריי חונכנו (אולי לא כולם) וחוברתנו, לעבוד
לעבוד קשה, להיות חרוצים, "לך אל הנמלה עצל",
וגם דת העבודה...
עצלות בספר לא הכוונה לבטלנות וכו...
עצלות כאן הכוונה היא לפנאי, תרבות הפנאי, הנאות ותענוגות החיים, חיים מאושרים ונעימים.
הכתוב נכתב על המבנה החברתי כלכלי, שוק העבודה, והממסד של שלהיי המאה ה-19 תחילת המאה ה-20,
מזכיר בתיאוריו את הסרט זמנים מודרניים.
הזמנים השתנו, וגם הדברים השתנו, לכן חלק מהכתוב אינו רלוונטי לחיינו במאה ה-21, לפחות במדינות המערביות הדמוקרטיות.
אף על פי כן, כל אחד על פי התרשמותו כמובן, בהחלט חלק מהדברים גם כן אקטואליים ורלוונטים היום.
זוהי קריאה למרד, תוכן מהפכני,
הכותב מורד בממסד הקיים, במבנה הכלכלי חברתי הקיים, קורע לגזרים תפיסות שלשיטתו מוטעות.
שוחט פרות קדושות חלק יגידו...
לא היה גורם שהסופר חסך ממנו את שבטו.
הוא רוצה ובא לטובת הפועלים, אך עיקר ביקורתו דווקא כלפיי מעמד זה.
אחד מהספרים החריפים והסרקסטיים ביותר שקראתי, כתוב בשצף קצף
בחלק מסויים לקראת סוף הספר הדברים הגיעו לידי משטמה מוחלטת, השמצות לשם השמצות,
שנאה לשם שנאה.
אך בהחלט ספר להניח עליו את הדעת הואיל ויש בו רעיון לא שיגרתי, מקורי.

מדהים כמה רלוונטי יכול להיות ספר שנכתב ב- 1880, ומדבר על כך שככל שיש לאדם יותר אמצעים טכנולוגיים, במקום שיהיה לו יותר זמן פנוי כך הוא נהיה יותר ויותר מכור לעבודה ולתרבות הצריכה. ספר דקיק אבל מעורר הרבה מחשבות על סדרי העדיפויות של האדם בחברה המודרנית, שבה יש פחות ופחות לגיטימציה למה שקרוי פה "הזכות לעצלות" - לגיטימציה לחיים שלא מתמקדים אך ורק בעבודה לשמה אלא מאפשרים לאדם זמן פנוי לעיסוקים שאינם פרודוקטיביים בהכרח, כמו קריאה, מחשבה, שיעמום, הרהור ועוד (שלדעתו דווקא מקדמים את האנושות הרבה יותר).