"את שקרנית גרועה, את יודעת."
ככה חברה טובה מהאתר באה אליי בתור מחווה שלא דיברנו כבר יום.
קודם כל, תמיד שמחתי לגלות כל פעם מחדש שאני שקרנית גרועה. דבר שני, היא כמעט הלחיצה את הנשמה שלי מחוץ לגוף.
אני ילדה שנלחצת בקלות. ושמלחיצים אותה, היא נכנסת לדרמות. אז בעוד שהיא המשיכה לספר לי על כמה שאני שקרנית, כבר טוויתי סיפורים דמיוניים שלא קשורים לחיים.
בסוף, אחרי הרבה לחץ, גיליתי מה הייתה הסיבה האמיתית שלה - היא הביאה ציטוט מהביקורת הקודמת שלי, בו אמרתי שאולי אני אעשה מרתון ביקורות.
ה"אולי" שינה הכל.
אז בגלל שהייתי קצת תקועה כתיבתית, אולי עכשיו ביקורת על ריירדן האהוב תשפר את מצב הכתיבה שלי? :) אני יכולה להתערב שכן.
כשזה מגיע לריירדן יש לי שלוש מילים לומר, כתיבה, עלילה, דמויות.
בראשי תיבות זה כע"ד.
והכע"ד הזה, למרות שהוא נשמע כמו עיוות לחב"ד, או לעב"מ, דווקא מושלם ספרותית.
הכתיבה של ריירדן - כולנו, או רובנו, מאוהבים בה.
עלילה - למרות שהיא ממוחזרת, אי אפשר שלא לאהוב אותה.
דמויות - איך אפשר שלא לאהוב את פרסי? זה פרסי!! חייבים לרצות לתת לו חיבוק דוב מתיישהו :O
אני אוהבת את הספרים של ריירדן, ולמען האמת, אין לי הרבה מה לחדש. את התקציר אתם בטח יודעים בעל פה, אבל אני לא יכולה לחסוך מעצמי את ההנאה בכתיבת ביקורת, ועוד על הגאון המהולל - ריירדן.
אמרתי שאין לי הרבה מה לחדש. אבל כן, יש לי משהו לחדש.
זה כולל ספויילרים, אל תגידו שלא אזהרתי.
אני פשוט אוהבת את דיידלוס.
אתם יודעים למה? כי תמיד רציתי כלבת שאול בתור חיית מחמד. שכחתי איך הוא קרא לה, אבל היא הייתה חמודה!
אני זוכרת שפעם הייתה ילדה באיזו תוכנית ריאלטי והביאה נחש משום מקום, ואז היא קראה לו לוסי. אותו משקל. נראה לי שקראו לכלבת שאול בסי, או משהו בסגנון.
אני אוהבת לתת שמות מטופשים לדברים מוזרים.
האמת, שזה עשוי להיות מוזר לגור עם כלבת שאול באותו המקום (עשוי להיות?). היא ~כנראה~ תופסת הרבה מקום. ו~כנראה~ שצריך לבקש מהשכנים למעלה לפנות כי היא כנראה תשבור את התקרה.
נראה לכם שאמא תרשה לי לאמץ כלב שאול כזה קטן (ענק) וחמוד (רצחני) הביתה?
כרגיל, הספר היה גאוני. פשוט גאוני. זה תמיד מצחיק, ומקורי. ופשוט טוב. וממייטב הספרים של ריירדן, באמת. כל פעם מחדש אני לא מבינה מה עושה את הספרים האלו כל כך טובים. ריירדן פשוט מוכשר. ממש מוכשר.
פרסי זאת דמות מדהימה. אני פשוט מכורה אל עושה הצרות הזה. ואל עבריינים בפרט. מכות שליטה!! :O
ונבוט. לא לשכוח את הנבוט.
זה כמובן מה שצפוי לי אם אני לא אקח את הביקורת הזאת לאנשהו. כי בינתיים סתם חפרתי לכם בלי מטרה.
אז כמובן שזה ספר מדהים, לא פחות מזה ציפיתי מריירדן. הרבה קצוות בהיסטוריה של הסדרה באים ומתקרבים זה לזה. הרבה דברים הופכים מובנים פתאום, ודמויות שנעלמו בספרים הקודמים, חוזרות פתאום.
האמת, שהתגעגעתי לדמויות האלו, והן היו חסרות.
ואני חושבת שהן חזרו בתזמון מדהים. בדיוק בזמן.
גם על זה אני צריכה לשבח את ריירדן :)
בעיקרון, אני פשוט ממש אוהבת את ריירדן, סגנון החשיבה שלו לא היה מבייש אף אחד.
אי אפשר לא להעריץ את הסופר הדגול בציפייה להגיע אל הספר הבא. הוא פשוט עושה לי חשק לקרוא את הספרים שלו שוב ושוב ושוב. ואם יהיה סופר שאני אקרא שוב את הספרים שלו - זה ריירדן.
