מדהים.פשוט מדהים.
במהלך הקריאה נתקלתי בהמון שורות גאוניות שכשקראתי אותן לא היה לי ספק שאני מחזיקה בידי ספר של הרלן קובן.
היו המון תפניות חדות בעלילה.עמוד אחד מיירון חשד במישהו בתור החוטף של צ'אד ואחרי כמה עמודים שינה את דעתו.היה לי קצת קשה לעקוב אחרי התפניות האלה אבל זה מה שגרם לי וד יותר להישאב אל תוך הספר.
בנוסף,התדמית של מיירון(זה הספר הראשון בסדרת מיירון בוליטר שאני קוראת)כל כך מוסיפה לספר ורשמית,מיירון הפך לאחת מהדמויות האהובות עליי מהספרים.

אין לי עוד מה להוסיף,אני אמרתי את שלי ואני ממליצה שלכל מי שיש הזדמנות לקרוא את הספר הזה,אסור לו לפספס אותה.

בחיי, ציפיתי ליותר.
אנשים אומרים 'הרלן קובן' בכזו התאוות ובכזו גאווה, שהחלטתי לנסות, וקניתי את הספר.
השפה רדודה, הנושא רדוד, צפוי, עלילה לא מותחת בעליל.
בקיצור, ספר גרוע ברמות שאפילו לא ראוי להיקרא ספר.

ספר טוב כמו כל ספריו של קובן, למרות שוין היה' חסר בספר, אהבתי את החשיפה על משפחתו של וין, ובכלל על הדמות שלו ויחסו למיירון. במיוחד שוין הוא הדמות האהובה עלי בסדרת מיירון בוליטר. ספר מלא מתח וסוף מפתיע לחלוטין כמו תמיד, לא מספריו הגדולים אבל שווה קריאה.

בהחלט לא ביזבוז זמן, היה נחמד אם וין היה מופיע קצת יותר בספר. אבל החשיפה המשפחתית של דמותו של וין בסוף רק משפיעה על הספר לטובה.

אני מת על ספרי מתח והנה סוף סוף ספר מתח מעולה.
הספר קליל,מצחיק וסוחף בבת אחת.
הציניות של הגיבור בספר לא מפסיקה להצחיק ומצאתי את עצמי הרבה פעמים פשוט צוחק בכל רם.העלילה סוחפת קשה פשוט להתנתק מהספר.בקיצור כל מה שאתם מחפשים בספר מתח

מומלץ ביותר!

ספר אדיר! אחד מהספרים הטובים של הרלן!! מלא בהומור. הספר הכי מצחיק שלו, וזה עפ"י שיש לו הרבה הומור בספרים. ספר חובה!!

למרות שלא קראתי את כל הספרים בסדרה (כולל הספר הראשון), מאוד נהנתי מהקריאה של הספר הזה... סיפור מתח כליל, מעניין עד הסוף, הופתעתי קצת מהסוף

מאוד ממליצה במיוחד למי שרוצה לקרוא משהו קליל ומושך אז זה הספר

אני חושבת שהסדרה של מיירון בוליטר פחות מעניינת מספריו האחרים. בתכל'ס, ההומור לא ממש מצליח לשעשע, כמו בדיחה שחוזרת על עצמה שוב ושוב. קראתי השבוע שלושה ספרים של הרלן קובן, ועוד אחד מחכה לי לאחר הפסקה של שנתיים, ומשום מה כל הז'אנר הזה פחות מלהיב אותי מבעבר. ואולי דווקא קריאה של מספר ספרים ברצף קצת ממאיסה, כי פתאום רואים את הנקודות, המשפטים וההומור הממוחזר שלא ממש מתחדש. אין ספק שהרלן קובן מצליח לעניין ולהפתיע בספריו, אבל לחזור לקרוא אותו מרגיש לי כמו נוסטלגיה להייסקול סוויטאהרט, שנחמד לראות אותו אחרי הרבה זמן, אבל לא מעבר לזה.

משום מה משווים את הספר לספריו של ריימונד צ'נדלר.אני מודה שהספר הראשון בסדרת מיירון בוליטר הזכיר לי את פליפ מרלו.אבל ככל שהסדרה מתרחבת המרחק מהמקור גדל.
בספר ויין כמעט ולא פעיל ומגלה (לצעד/לשמחה מחק את המיותר) ניצנים של חמלה.
הספר קריא מאוד - 3 שעות לכ- 300 עמודים.
לחובבי הסדרה (ולא לצפות ליותר מדיי).