ביקורת ספרותית על מבעד למסגרת מאת דרור כהן
ספר טוב

---

הספר ראה אור בהוצאת גוונים.

ביקורת שכתבתי על הספר ופורסמה במאזניים:

יעקב צ'ציק, או צדוק יחזקאל, שם שהוא מאמץ לעצמו מאוחר יותר, הוא צייר תל-אביבי מפורסם שהולך ומשתגע. ד"ר יוסף אדנאור הוא ד"ר למתמטיקה, שמת בעקבות שריפה, שלא ידועות סיבותיה – תאונה, התאבדות או רצח. שניהם גרים ברחוב ברדיצ'בסקי 4 בתל-אביב וגרים בסמוך למקום מגוריו של המשורר אבות ישורון, שגר בברדיצ'בסקי מס' 8 כ-55 שנה וכתב רבות על תל-אביב. הראשון, הצייר, הוא שכנו של ישורון מ-1977 ואף צייר סדרה של רישומי פחם בעקבות שיריו. אחד מרישומיו החשובים מתבסס על השיר 'הלן' של אבות ישורון.
הצייר, יעקב צ'ציק והד"ר למתמטיקה, ד"ר יוסף אדנאור, הם כמובן דמויות בדיוניות, פרי מוחו של דרור כהן, ד"ר למתמטיקה אף הוא, אך גם משורר וסופר (פרסם ארבעה קבצי שירה, האחרון בהם "הילד שגנב הר" בהוצאת כרמל, 2006). "מבעד למסגרת" הוא ספר הפרוזה הראשון שלו. הדמויות המוזכרות הן גיבוריהן הראשיים של שתיים משלוש הנובלות בספר: "מבעד למסגרת" ו"המדורה של ד"ר אדנאור". השיר המוזכר של אבות ישורון מצוטט בעמ' 24 של "מבעד למסגרת". שני הגיבורים, כאמור, מתגוררים בברדיצ'בסקי מס' 4 והם שכניו של אבות ישורון.



על מס' 4 כתב אבות ישורון:






"בית ברדיצ'בסקי
ארבע.
ארבע
קומות.

באים לשפץ.
קודם כול
בא בולדוזר
וניתץ את

הכרכוב."
ובהמשך השיר...

" והבית
נשאר כשלד
עצמות, בלי
איברי עיכול.

בית עם
רווחים שהיו
פעם דלתות.
חורים שהיו

פעם חלונות."


(מתוך השיר "ברדיצ'בסקי, בית", בקובץ "אין לי עכשיו", הקיבוץ המאוחד, 1992. מופיע גם ב"כל שיריו של אבות ישורון" כרך IV, עמ' 172.)

שלושת הסיפורים הקצרים הכלולים ב"מבעד למסגרת" הם כמו בשירו של אבות ישורון – "בתים, שהם שלד עצמות, בלי איברי עיכול, עם רווחים שהיו פעם דלתות וחורים שהיו פעם חלונות". שכן, גם מתוכנם וגם כיוצא משם הספר, הם יוצאים 'מחוץ למסגרת' או שהמסגרת שלהם לא שלמה ויוצאת מתוך עצמה, והמחבר, דרור כהן, טווה בהרבה חכמה וכישרון וגם ניכר מכתיבתו ידע רב ומרשים, עלילות המלאות בפיסות מידע חסרות ובפיסות מידע קיימות, שמהן הקורא צריך להשלים את המלאכה.

כאמור, הצייר יעקב צ'צ'יק, הולך ומשתגע. הפעם הראשונה הבולטת הייתה כאשר דיוקנו של רבין, שאותו סיים לצייר צ'צ'יק, אז כבר צדוק יחזקאל, שלושה ימים לפני הירצחו, פצח את פיו ונתן נאום לאומה על דרך השלום. עשר שנים מאוחר יותר החלו מרבית ציוריו לחרוג ממסגרותיהם, לנאום, לקלל את הצופים בהם ולהיעלם. מקרים אלה הם, כמובן, פרי דמיונו של הצייר עקב שגעונו, אך הדבר לא מפורש בסיפור ונתון להבנתו של הקורא.
הנובלה, (כך גם השתיים האחרות), מהללת את נוכחותו של האין, של הלא-נוכח, של מה שהיה יכול להיות. כך למשל דמותה של דורה דיאמנט, אהובתו של פרנץ קפקא, שהיא גם קרובה-רחוקה של יעקב צ'צי'ק מילדותו, שבעקבותיה הוא נוסע ללונדון בניסיונות לחפש אותה, נושא עמו תמונה שלה:
(עמ' 16)


בעקבות סיוט שהיה לו בילדותו החל להעריץ את קפקא וכשהחל לצייר צייר לפי תיאורים מספריו של קפקא. באחד מקטעי יומנו הוא כותב: "קפקא למשל, יכול למלא דפים על גבי דפים בתיאור שאיפתו של ק. להגיע אל הטירה, אבל לא לכתוב מאום על הטירה עצמה." צ'צ'יק מאמץ מוטו זה והקו המוביל את יצירותיו הוא הניסיון לצייר בעקבות ההיעדר. ב"השאלה המרכזית" (עמ' 46), שואל בנו (שהוא למעשה המספר): "מדוע אתה עושה את כל הרישומים האלה של דברים שאתה יודע מראש שלא תכניס לציור?" – "אני חייב לדעת איך הם נראים כדי שאדע איך הציור צריך להתייחס להיעדרם", עונה לו צ'ציק.

הדרך שבה משולבים בנובלה דמיון ומציאות מאוד מעניינת, כמו האזכורים להוויה של חיי האמנות בתל-אביב וההווי הארצישראלי בכלל, וגורמת לסיפור להיראות אמיתי, בשר ודם (אם כי לא עד הסוף – יש עדיין תיאורים שעדיין שומרים על הימצאותם בעולם הדמיון). כך למשל רשימות בפרוזה המתארות את הכנותיו של צ'צ'יק לציור "ארוחת ערב משפחתית" (עפ"י קפקא) נרכשות ע"י אספן אלמוני ולאחר שנים פורסמו בכתב-העת "סטודיו". גם השם 'יעקב צ'צ'יק' הוא אמיתי (ח"כ ממפלגת מפא"י בשנים 1959-1952). במלחמת יוה"כ נפצע צ'צ'יק ומתואר קטע יומן שבו הוא מצוטט כשהוא צועק: "שתזדיין גולדה," "שתזדיין עם דיין על טנק דוהר". ואת מלחמת לבנון הוא מקלל: "המלחמה הארורה הזאת מפריעה לי לצייר. אי אפשר להשיג צבעים וחומרים כי את הספק שלי שלחו ללבנון".

המבנה המיוחד של הנובלה (31 פיסות יומן ותיאורים שונים), האינטרטקסטואליות העשירה עם מושגים ודמויות מעולם הספרות והאמנות, השילוב בין ריאליזם לסוריאליזם, דמיון ומציאות, שמשולבים בהם סיפור אהבה מעורפל ותיאורי הנפש המסובכת והמפוצלת של הגיבור הראשי, יוצרים סיפור שונה, מרתק ומרענן בקול הספרותי שלו.

שתי הנובלות האחרות בספר, "המדורה של ד"ר אדנדאור" ו"המעגל – סיפור בשמונה סיבובים", מיוחדות גם הן במבנן ובתוכנן.

קטעי חקירה משטרתית, ציטוטים מספר תיאוריה המשלב אמיתות מעולם המתמטיקה לעולם הבודהיזם, מרכיבים את הנובלה השנייה. בחקירתו מנסה מפקח המשטרה לפתור את תעלומת מותו בשריפה של ד"ר אדנאור. שותפים לחקירה אשתו של הד"ר, שיש חשד כי בגדה בו, עמית למחקר, יריב למחקר, ופרופסור שהוא מורה רוחני לכולם, שהוא זה שכתב את הספר שממנו לקוחים הציטוטים. כולם שותפים לתעלומת המחקר המתמטי – השערת זוגות המספרים הראשוניים. הכוונה למספרים הראשוניים שההפרש ביניהם הוא 2 – הטענה שרוצים להוכיח היא שיש אינסוף זוגות מספרים ראשוניים כאלה. זו דרך אחרת לתאר את האין, את ההיעדר של דברים – בצורתם המתמטית, בתעלומה של עולם המספרים. יכולתו של המחבר, דרור כהן, להציב את עולם המספרים במרכז העלילה וממנו להשליך לתחומים אחרים בחיים – מרשימה. כהן עושה זאת בצירוף של תיאורים אנליטיים אך גם באמצעות תיאורים רגשיים. אם מוסיפים ומשליכים מעולם המספרים את הסתירות במתמטיקה, את הבעיות המתמטיות הבלתי-פתורות ניתן להשליך ולהבין מאליו.. בנוסף לכך תיאורים והסברים מעולם הבודהיזם והזן, תיאורי הנפש הסבוכה של כל הדמויות בעלילה, כולל דמותו של המפקח בעצמו, יוצרים סיפור חידה מעניין ומושך.

הסיפור האחרון, "המעגל – סיפור בשמונה סיבובים", מתאר חבורת אנשים שעומדים בלילה באמצע יער ומשחקים במשחק שמטרתו סיפור סיפורים – כל משתתף מספר סיפור ועל הנוכחים לנחש את משמעותו – שלו רק משמעות אחת, במילה אחת. משתתף שלא ישיב נכון – יצא מהמשחק. בין הסיפורים השונים, המכילים כל אחד עולם ומלואו, נרקמת עלילה המחברת בין המשתתפים השונים. למרות שנראה שאין קשר בין הסיפורים השונים (ואולי באמת אין קשר), מצליח המחבר לבנות מארג של מצבים, שכל אחד מהם מצליח לגעת בנפש האדם וליצור תמונה אחת שלמה שממנה עולה אהבת סיפור הסיפורים ואהבת המורכבות שבהם.

הספק, האין וההיעדר הם העומדים במרכזן של שלוש הנובלות היפות ב"מבעד למסגרת". ייחודיותם של הסיפורים הוא לא רק בכך, אלא גם במבנה המיוחד שלהם ובתוכנם – המעניין לכשעצמו, כל אלה גורמים לכך שכתיבתו של דרור כהן היא כזו שנצרבת בזיכרון.

» ביקורות נוספות של הדוד SAM
» ביקורות נוספות על מבעד למסגרת