הספר היחיד של גלילה רון פדר שהצלחתי לקרוא אי פעם.
לא נתקלתי בשום ספר ילדים או נוער אחר שנכתב לאחרונה ומיועד לקריאה לשם הנאה ולא לימוד בבי"ס, שנוגע בערבים כדמויות עגולות.
קריא מאוד ומפגיש את הקורא\ת עם גיבורה מסוג אחר.

בינוני, למרות שלאורך כל הספר אפשר לראות את התמונות שמתוארות בו בעיניים.
הספר בהחלט משלב המון רבדים- שלושה דורות במשפחה, סיפור מלא על כל אחד מבני הדור ואפילו יותר מזה- אבל הוא נשאר על קו ישר- לא שיאים, לא שפל- ורק לעיתים רחוקות מצליח לצאת ממנו. על אף העושא הרעיוני שבו הוא מצליח להיות דיי מונוטוני.
מה גם שהסוף הורס הכל.
הוא מצליח להשאיר אותי חצי-אדישה והפרק האחרון, אחרית דבר, בעיקר פילוסופי בשקל.

בפרק הראשון קצת קשה להיכנס לספר: למרות שיש הקדמה, העלילה בפרק הראשון היא ההתחלה- והתחלות נוטות להיות קשות או משעממות. עד שהעלילות של שתי האחיות נפרדות קשה להבין מי היא מי, למי היא נשואה ואיך קוראים לאבא.
ואז קולטים ונשאבים. הספר זורם, התיאורים ציוריים ולדמויות יש נפח.
מאחר שהספר מבוסס על אנשים אמיתיים, מלא בתיאורים ציוריים, תקופתיים ואנושיים- הספר הוא חובה לחובבי הז'אנר.

הסיפור התנכ"י הקצרצר, האטום והריק הופך למלא חיים ורגש. אפשר להרגיש עם תמר את הבדידות, לראות מחדש דמויות בעלות דימוי שלילי כשל אונן, לפתח שנאה לדמויות ואהבה לאחרות, הכל על פי ראות עיני תמר. ספר קריא מאוד. כל הספר נקרא בנשימה אחת, הפרקים קצרים ויש בו פירוט ל הנעשה מאחורי הקלעים במקומות שתמר לא מסוגלת לראות.
קריא מאוד ומומלץ בחום.

ספר משובח. ספר סיפורים קצרים ומעובדים היטב המצטיין בשנינות שיכול לחלץ פרצי צחוק מטורפים גם מהאנשים המרירים ביותר. ספר מתנה משובח שחייב קודם כל לעבור אצל הנותן. משהו שאי אפשר לשכוח.

יכול להיות טוב מאוד אבל לא מומלץ לאנשים שאין להם סבלנות. הספר לא מושך לתוכו ולוקח הרבה זמן עד שדברים מעניינים קורים.

דה-סאד לא בטוח מה הוא: פילוסוף או פורנוגרף אך משלב את שניהם בדרך הטובה ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
זה לא ספר רגיל לפני השינה. צריך להיות במצב מסויים מאוד כדיי לקרוא אותו, לאו דווקא עצבני, אלים או סאדיסטי או לחלופין קורבני לחלוטין.
בשורה התחתונה הספר לא מומלץ לאנשים עדינים או כאלו שמזדעזעים בקלות מאלימות אבל מומלץ מאוד לכל אדם שפתוח להשקפת עולם חדשה.
קצת מייגע, אבל שווה את המאמץ.

הסיבה היחידה שיש לאדם לקרוא את הספר היא כדיי לסיים את רביעיית ספרי אנדר. קיטשי וקלישאתי להחריד והיה עדיף שיתמזג עם קסנוסייד, כמו שקארד חשב בהתחלה.
הדבר הטוב היחיד שיש להגיד על הספר הזה הוא שהוא שהספר כתוב טוב.
הסאגה התחילה כל כך טוב ומשם הכל הלך והידרדר אל עבר תהום מבישה שנגמרה בספר הזה. חבל.

אלו שקוראים באנגלית במהירות יישאבו פנימה. לאלו שלא (ואני, לצערי, ביניהם) הניסיונות מומלצים.
הספר מתאר מציאות דתית מפחידה בה נשים איבדו את היכולת ללדת ואת הזכויות שלהן מאחר שלא נאבקו עליהן. נשים בעלות יכולת ללדת נוצרות באופן אחר בשביל ללדת ילדים לאליטות.
גירסא פמיניסטית של 1984, ואם לא פנימיסטית אז מעוררת מחשבה.
איראן במערב, אי שם בעתיד.