“במקרה של לורה פיצג'רלד אין מנוס מפנייה ליחידה הארצית לחקירות הונאה.
החקירה לא תהיה מסובכת: היורה נתפסה על חם בזירה כשבידה האקדח המעשן. וזה לא עשן קטן של הסיגריה שאחרי, שפשוט מוכרחים להדליק כדי להירגע אחרי צריכת השיט המרוכז שהיא כתבה, אלא עשן סמיך של ארובות תחנת הכוח בחדרה, שכבשניה הם גם המקום הראוי לספר שלה. לכל עותק ועותק שלו.
וכך, כשמוצג התביעה הראשי הוא הזבלון הקרוי "רעלה של ורדים", החשדות יתגבשו בקלות לכדי כתב אישום בעוון מעשה רמייה, הונאה, עבודה בעיניים וחירטוטי שכל. בית המשפט העליון של השונראים בראשות הנשיא שונרא החתול ירשיע אותה, ישלול ממנה את הזכות לכתוב ספרים ויגזור עליה ביקור באיראן.
בביקור באיראן היא תחויב להשליך לפח האשפה את ההבלים וגיבובי המילים השטחיות, הרדודות, הריקניות, השטותיות, החובבניות שהתלכדו ויצרו מטמנת אשפה גדולה, וללקט בקפדנות סיזיפית מילים חדשות, משמעויות, רציניות המבוססות על תחקיר של המציאות האיראנית.
הביקור ייקצב בזמן, לא לקולא אלא לחומרא. כמה שיותר ארוך. הוא חייב להיות ממושך, משמעותי, כולל השתקעות זמנית ומגורים בביתה של משפחה איראנית ולמידת אורחות חייה. יהיה עליה לשוחח עם צעירות ונשים איראניות, לפקוד את ספסלי בתי הספר והאוניברסיטה, להשתתף בפעילויות חברתיות, ללכת לכנסים ועצרות, לצאת לבילויים, לצאת לקניות ולשאוף עמוק לריאות את האוויר האיראני, על ניחוחותיו וצחנתו.
ורק אז, וגם זה לא בטוח, היא אולי תקבל הרשאה לכתוב טיוטה ראשונית לספר שעוסק בקורותיה של צעירה איראנית וב"כבלי המסורת בארצה השמרנית", וגם הטיוטה הזו תצטרך לעבור שבעים מדורי עריכה וביקורת עד שתקבל אור ירוק לצאת לאור, אם בכלל.
וכה חבל שאין סטארבאקס באיראן, כי מה-זה בא לי שאיזה ספל קפה מהביל וחם יישפך עליה. כנראה היא תיאלץ להסתפק בצ'אי.
(מי שקרא יבין למה נטפלתי דווקא לסטארבאקס)
אוי לורה לורה, הספר שלך הוא לא-רע, הוא גרוע שבגרועים, הוא איום ונו-רא.
הספר הוא בזבוז של זמן, של נייר, של עצים, של אוויר וגם של נפח השרת שעליו תישמר הקטילה של אחד הספרים הגרועים ביותר
שקראתי, אם לא ה...
והקטילה הזו היא קטילה שבדיעבד, כ-3 שנים מאז קריאת הספר.
לו היא הייתה נכתבת מיד לאחר סיום הספר, היה צריך לירות בשונרא חץ הרגעה.”
