ביקורת ספרותית על רעלה של ורדים - סיפורת # מאת לורה פיצג'רלד
ספר מעולה

---

"אישה מצטרפת למשפחה של בעלה בשמלה לבנה ועוזבת אותה רק בתכריכים לבנים, במותה."

משפט זה, לדעתי, הוא תמצית הסיפור כולו.
זוהי התובנה שעוטפת בתוכה את משטר הדיכוי האיסלמי שנשים, בעיקר נשים, נפגעות ממנו והיא שדחפה את טאמי - גיבורת הסיפור, לצאת לארה"ב, למשך זמן קצוב של שלושה חודשים - תקופה שבה עליה למצוא לעצמה חתן שיהווה את גלגל ההצלה שלה מהמשטר שבביתה - באיראן של חומייני.

"זאת התרבות שלנו," היא ממשיכה, "וזהו העתיד שלנו, עתיד שלרוב הבנות אין מנוס ממנו.
אין מנוס, כך התחיל להתחוור, גם לי." היא מסיימת.

ייאמר מיד: ישנה "קיטשיות" מסויימת - לא רבה, בסיפור, אולם, מי מאיתנו אינו נוטה לקבל מעט מהמנה המתוקה הזו? ובעיקר עם דמות כה מקסימה ושובה, כמו טאמי.
קורותיה של טאמי האיראנית בארה"ב נועדו רק למטרה אחת, וסביב מטרה זו נסוב הסיפור כולו.
היא מתגוררת אצל אחותה ובעלה המגוננים עליה בחודשי שהותה בביתם שבאריזונה, ובמקביל - מחפשים עבורה "שידוך טוב", קרי, שידוך לבעל פרסי, משלנו.
עם התקדמות העלילה, מסתבר שדרך החיים לא ממש זרועה בוורדים והמשימה ממש אינה קלה, ואפילו לא לבחורה יפה כטאמי.
הסיפור מלווה בהרבה מקרים שבהם הגיבורה עושה השוואה, טבעית יש לומר, בין חייה הנוחים אצל אחותה וגיסה, למצב הנוכחי, הבלתי נסבל, שבאירן.
מהעלילה לא נעדרים קטעי הומור והיא שופעת בלא מעט מחשבות קלילות, לעיתים מידיות, שמוכרות לכולנו, בנוסח: "אוי, לא" או: "רק לא זה", שאנו שותפים להן.

סיפור יפה, זורם ובעל תוכן, שלא חסרה בו תמימות, בעיקר בדמותה הכובשת של הגיבורה.
ספר שבכל פעם ייחלתי לקרוא את הדף הבא, ולא, זו אינה קלישאה.
* נהניתי מאוד.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על רעלה של ורדים - סיפורת #