התקציר המופיע על גב הספר והמובא לצד התמונה, הוא אחד התקצירים הממצים והמדויקים ביותר שבהם נתקלתי, כך שתוכלו לקרוא ולהחליט אם הספר עבורכם או לא.
נשמע פשוט? יופי טופי. אז זהו, שלא.
קוצר היריעה אינו יכול להביא לנו את מחשבותיה, המורכבות יש לומר, של קסנדרה המתבגרת וראייתה הבוגרת וההומוריסטית על הסובב אותה ועל משפחתה, הגרה בטירה מתפוררת באנגליה.
כמו כן, גם לא את תיאורי הטירה העתיקה, חדריה ואבניה - הכל כך אמיתיים, שנראה שנכתבו בידי אדם שחי במקום, ולשם המחשה איני יכול להתאפק, וחייב להביא קטע, אחד מני רבים מרשימותיה, על תוכנית הטירה:
"לפראי האדם הויקטוריאנים שעשו המון דברים לא נחוצים בבית הזה לא היה שכל לבנות בו מסדרונות, לכן אנחנו צריכים כל הזמן לעבור זה בחדרים של זה. טופז עברה כרגע בחדר שלנו לבושה בכתונת לילה עשויה מיריעת כותנה לבנה פשוטה וגסה שנחתכו בה חורים לצוואר ולזרועות; היא חושבת שהלבוש התחתון המודרני הוא המוני. היא נראתה כמו מישהו שעומד לעלות על המוקד באוטו-דה-פה, אבל היא בסך הכול הלכה לשירותים."
לא כל העלילה תפורה בצורה מושלמת, ויותר ממקרה אחד גרמו לי להרמת גבה, כמו למשל קטע האחים עם אימם המתמקמים באזור, ולא באמריקה העשירה - אשר משם באו.
אולם אל תתנו לדברים שוליים להטות אתכם מסיפור מקסים, קליל, הנכתב בידי סופרת מוכשרת - אשר עליה כתבה ג'יי קיי רולינג: "המספרת בספר זה היא אחת המקסימות שנתקלתי בהן מעודי".
ומי אנו שנערער על קביעתה של "האימא של הארי פוטר?"
אני קיבלתי את המלצתה - ומאד נהניתי.

זהו סיפור על המשפחה של קסנדרה,משפחה
עם קשיי יום יום ועוני בלתי מתקבל על הדעת.
יום אחד מגיעים שני ילדיו של בעל הדירה שמשפחתה
של קסנדרה גרה בדירה.
ואז כל החיים של המשפחה מתהפכים.
הספר כתוב בצורה מאוד מעניינת והעלילה ממש מקסימה.

דבר ראשון, הספר שונה לגמרי ממה שחשבתי.
אבל זה בהחלט פעל לטובה.
הספר מדהים, קסנדרה מדהימה. אני לא יודעת באיזה גיל דודי סמית כתבה את הספר, אבל ממש לא מרגישים שמישהו מבוגר כותב את היומן.
היומן כתוב בצורה מאוד אותנטית, מרגישים זאת במיוחד כאשר יש הפסקות באמצע פרקים כי הפריעו לקסנדרה בכתיבה, או כי משהו קרה.
הדמויות עוברות שינוי במהלך הספר, ואנחנו מלווים אותן במהלך השינוי, וזה נהדר לעבור איתן את התהליך הזה!
הספר קליל, אך העלילה מאוד טובה ומלאת עומק.
הסוף מאוד מאוד מציאותי, לא קיטשי ולא בלתי-אמין.
ממליצה בחום!!!

וואו, מדובר באחת הספרים המבריקים והמרעננים שקראתי אי פעם. הספר כתוב בצורת רומן שרושמת קסנדרה, בתו של סופר שעבר לחיות בטירה בכפר האנגלי לאחר שפרסם ספר אחד בלבד. קסנדרה גרה בטירה עם אביה המוזר, אימה החורגת שמייצגת את הבוהמה הבריטית, אחותה שמתה להינשא מוצלח ולעוף מהטירה ואחיה הקטן. הם חיים ללא כסף כמעט בטירה מתפוררת וקסנדרה מתחילה לכתוב ביומן כדי לשפר את מיומנות הכתיבה המהירה שלה. בנקודה הזו נחשף הקורא למספרת אינטלינגטית ומצחיקה, יהלום נדיר בשדה פחם. העלילה מקבלת תפנית שמגיעים אל הכפר שני אחים אמריקאים עשירים. המספרת קורצת לספרות האנגלית המפורסמת לא פעם. העלילה זורמת ומרתקת. מדובר בספר שאי אפשר להניח מהיד. סגנון הכתיבה מרענן. כך למשל בעמ' 95 כותבת קסנדרה- "הזמן נוטל מן המוות את הכיעור והאימה והופך אותם ליופי". מומלץ מאוד לקרוא :)

השם היה נשמע מעורר חשד, כמו משהו שכותבת זקנה בעודה נזכרת בימי נעוריה הסוררים, בלה, בלה, בלה. ואכן מדובר ביומנה של נערה, אבל הספר התחיל מעולה, כיפי לקריאה ועם דמויות מעניינות עם כי סטריאוטיפיות קמעה- ואז הגיע באמצע הספר לסופרת רעיון פילוסופי כלשהו על מקריות או משהו כזה והיא התחילה לאנוס את הדמויות שלה להרגיש ולהתנהג שונה ממה שהיא בנתה קודם ואז במקום ספר קליל ונחמד הספר התחיל לאכזב כי בשביל עומק אין בו מספיק והקלילות של הדמויות נעלמה, למעשה הדמויות עצמן נהיו לא קשורות למה שהיא בנתה קודם. אז בקיצור הספר מומלץ רק למי שמסוגל להניח ספר באמצע (לא כמוני) ולא לקרוא אם זה נהיה פחות טוב.

ספר מקסים, קליל אבל לא שטחי. מומלץ בהחלט כמרענן הרשמי של הקיץ!