הביקורת נכתבה ביום שני, 8 בפברואר, 2010
ע"י בועז
ע"י בועז
"אנה ואני", דן שביט (עם עובד, 1986)
"חלומה הישן של אנה היה להלך על ענן ורוד: האויר ספוג פתיתים ורודים, חוטי כסף נמשכים ביניהם", כך נפתח ספרו של שביט, בין עננים ורודים לבין צמר גפן טבול בדם. בין ריאליזם לחלום, בין תל אביב לירושלים, בין העולם החילוני שמייצג הבעל, לבין הרוחניות הצרופה שמציע הגבר האחר, רב.
דניאל מאבד את אשתו שעוזבת אותו לטובת איש דת, שמושך בקסמו את אנה מבית בעלה, הנשאר לבדו בין קירות הדירה התל אביבית, עם הזיות ותהיות.
"אם לא היתה לי הכתיבה, היה הטירוף", אמר דן שביט בדצמבר 1986, בראיון לידיעות אחרונות. טירוף אכן נסוך על הרומן הזה, נופך של אגדה מודרנית אכזרית.
הוא רוצה אל אנה, שעזבה אותו, אבל בו-זמנית מגלה ענין רב בעלם האהוב שעבר לגור בדירתו, בחור חטוב המתעמל בעירום ומגלה לו לדניאל המספר (ולדן הסופר) דברים שאולי לא ידע על עצמו ("סקרנות גדולה מתעוררת בגופי. לנגד עיני פרוש גוף צח ובתולי ורפה לחלוטין"). בין אדישות לדיכאון הוא נע בין קרעי חייו החדשים.
קורא אחד אהב את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
יעלי
(לפני 15 שנים ו-4 חודשים)
תגובה לבועז
ביקורת מעניינת.
יש לי את הספר מזמן ואני מאוד אוהבת אותו .ספר מומלץ למי שטרם התוודע אליו. |
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
