הביקורת נכתבה ביום רביעי, 27 בינואר, 2010
ע"י amosz
ע"י amosz
ספר מדהים שנקרא "על בלימה" שנכתב על ידי אבירם ברקאי. הספר מתאר את הקרבות של חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים, אך לא רק. הספר כתוב בצורה מרתקת ואותי הוא מאד ריגש. הוא ריגש אותי במיוחד מכיוון שהוא גם הזכיר לי נשכחות מתקפה זו בה לחמתי כחייל סדיר במלחמה זו ברמת הגולן בחטיבה אחרת ומכיוון שהרגשתי שנעשה עוול ללוחמי 188, שרבים מהם הם חברי - וחברי לנשק ושסיפורם מעולם לא סופר.
כאשר שואלים אנשים מה הם יודעים על אותה המלחמה הנוראה והארורה, מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן ? קרוב לוודאי שרוב האנשים יגידו: "אתה מתכוון לקהלני בעמק הבכא וכוח צביקה על ציר הנפט". זהו כמובן תיאור צר מאוד שאינו משקף את המציאות ההיסטורית. מבלי להכחיש שאכן קהלני וצביקה היו קיימים ועשו מה שעשו, ומבלי לקחת מחלקם במלחמה, מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן הייתה בראש ובראשונה מאמץ משותף שהשתתפו בו יחידות רבות: סדירות ומילואים.
חלקה הראשון של המלחמה - שלב הבלימה, נמשך כארבעה עד חמישה ימים וכלל קרבות רבים וחלקם הגדול היו עקובים מדם. בקרבות רבים ברמת הגולן השתתפו בערבוביה באותו הקרב ובאותה הגזרה יחידות שונות (למשל כוחות מחטיבה 7 ומחטיבה 188 וחטיבות מילואים ולמשל כוחות מהגדודים הבאים: 74, 77, 53, 71, 82 ומגדודי מילואים שונים). במו עיני ראיתי שהערבוב הזה נעשה לעתים אפילו ברמת הצוות (למשל מט"ק מחטיבה אחת ואנשי צוות שלו מחטיבות אחרות). הערבוב הזה היה קיים גם בקרבות הפריצה לסוריה שהתנהלו בהמשך.
המלחמה הנוראה הזו נוצחה לא רק בזכות "גנרלים" אלא בעיקר כתוצאה מיוזמה נחישות ולוחמה של מפקדי מחלקות, מט"קים, תותחנים, טענים-קשרים, נהגי טנקים, חיילי חי"ר במוצבים, וחילי סיור בנגמ"שים וזחל"מים, לוחמי תותחנים, קת"קים, ואף אנשי רפואה, חוליה טכנית, תחזוקה ואספקה מאוד אמיצים.
כל ניסיון לנכס את "ההצלה של מדינת ישראל" ברמת הגולן "לגנרל" זה או אחר בקרב הרואי זה או אחר שניהל, אינה יכולה להיות נכונה מבחינה היסטורית והיא אולי מעידה רק על ניסיון ליצור ולמנף מיתוס ויחסי ציבור וכמובן היא פוגעת בחיילים הלוחמים הרבים שהשתתפו במלחמה ההיא (שחלקם שרוט עד היום) בפצועים הרבים ובמשפחות הנופלים.
הספר שכתוב מנקודת מבט של לוחמי חטיבה 188, עושה בראש ובראשונה צדק היסטורי ללוחמי חטיבה 188, שמפקדת החטיבה שלהם כמובן לא עשתה להם "יחסי ציבור" מכיוון שמדובר במפקדים שהם כבר 36 שנה קבורים בבתי הקברות. את תיקון המעוות, לקחו על עצמם קבוצת לוחמים לשעבר: מטקים, מפקדי מחלקות ואנשי צוות ואף אנשים אחרים שכאב להם לראות שאין תיעוד הולם על חטיבה זו. כל הכבוד לאנשים אלו שעשו ממש עבודת קודש !
אני מתאר לעצמי שעל יוזמי כתיבת הספר הופעלו לחצים על ידי חלק מלוחמי 188 הכואבים והמתוסכלים, להפוך את הספר לספר צר וחד צדדי שבסך הכל סוגר חשבון עם אחרים "שאולי גנבו להם את התהילה". לא אחת שמעתי קריאות כאלה מלוחמים לשעבר של חטיבה זו ואני בהחלט מבין את התסכול והכאב העמוק והאמיתי שלהם.
אני רוצה מאוד לשבח את יוצרי הספר, שלא התפתו לכתוב ספר חד צדדי כזה שסוגר חשבון עם אלו "שאולי שגנבו להם את התהילה". הספר בהחלט מאזכר כוחות אחרים שעמם לחמו חיילי 188. כשקראתי את הספר הרגשתי שנעשה אכן ניסיון מאוד רציני לחקור את האמת המורכבת והמבולבלת שהייתה במלחמה. הבחירה החשובה הזו של יוצרי הספר, מרימה את הספר מעל לרמה של ספר הנצחה פנימי של לוחמי חטיבה 188 או חלילה ספר מיתוס ויחסי ציבור, לרמה הרבה יותר גבוהה ! הספר הוא בהחלט ספר תיעוד של כל הלוחמים ברמת הגולן ואף יותר מכך - ספר היסטוריה רב חשיבות לכל עם ישראל !
דבר נוסף שתורם לאמינות של הספר, זה שלא נעשו בו ניסיונות ליפות את המציאות. לעתים אנו רואים בביוגרפיות של מפקדים מהוללים שמתוארים כמו "הסגן של אלוהים". בספר זה אין הדבר כך. בן שוהם ודוד ישראלי שהם מפקדי החטיבה מתוארים כדמויות בשר ודם ואפילו כדמויות טרגיות. גם היוהרה המופרזת של חלק מאנשי החטיבה מתוארת וכמובן המשבר שעובר עליהם לאחר שמתברר להם שלא מדובר כלל בעוד יום קרב.
לעניות דעתי זהו הספר הטוב ביותר שנכתב על מלחמת יום הכיפורים !
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
