ביקורת ספרותית על הפילוסופיה של השיגעון - המדריך הפילוסופי לחיים מאת יגאל ורדי
ספר מעולה

---

ב"פילוסופיה של השיגעון" מחבר ורדי בין תחומים, תפישות ודיסציפלינות שונות, בראש ובראשונה בין
הפסיכולוגיה והפילוסופיה.
אחרי "אפלטון במקום פרוזק" בו נטען שניתן לבצע
"טיפול פילוסופי" במקום תראפיה פסיכולוגית,
לוקח אותנו ורדי, ש"ינק" משני המקורות (פסיכולוגיה קלינית ופילוסופיה) צעד אחד נוסף קדימה בטענה
שלא ניתן לבצע את אותו "טיפול פילוסופי" (עצמי או בעזרת מטפל) ללא טיפול בחסימות הפסיכולוגיות המובנות בנו מעצם אישיותנו. כדי להגיע למצב של "בחירה אמיתית" בפילוסופיית חיים שונה מהפילוסופייה הנוכחית שלנו (שאכן לפעמים "תוקעת" אותנו ואף מזיקה לנו) -
יש קודם כל לאבחן את האישיות הפסיכולוגית שלנו,
להכיר ולהבין את עצמנו ברמות של התת מודע והחסימות שאנו בונים לעצמנו ורק אז, נוכל לבצע שינוי ללא "התנגדות עצמית".
כמו כן משולבת בספר תפישה מעניינת בנוגע לסוגי האינטליגנציה שלנו (אנליטית, רגשית ורוחנית)
וטוען שהאנטליגנציה המאזנת בין כולם היא ה PQ
או האינטליגנציה הפילוסופית שלנו.
מצד אחד, בדומה לספרה המרשים של מתי ליבליך "האדם שבקצה האגו" ורדי טוען שאנחנו יכולים להתפתח לרמות רוחניות (SQ) גבוהות יותר, אבל זהו רק כיוון אפשרי אחד של סוג אינטליגנציה ש"מושך"
לכיוון מסויים. לכל אחד יש את 3 סוגי האינטליגנציה שאחד מהם בד"כ יותר דומיננטי.
השפה והמושגים בספר לא "נגישים" לכל אחד,
כנראה שבגלל שורדי כתב את הספר גם לעמיתיו הפסיכולוגים. אבל מאוד מומלץ "להיאבק" בטקסט,
לסיים את הספר ולהתחיל לחשוב איך ניתן ליישם אותו ברמה האישית או למען מישהו אחר.

» ביקורות נוספות של boazbm
» ביקורות נוספות על הפילוסופיה של השיגעון - המדריך הפילוסופי לחיים