ביקורת ספרותית על שבויי סוריה : סיפורם של ישראלים בצינוק סורי מאת יחזקאל המאירי

---

עשרות שנים לאחר שקראתי אותו לראשונה, חיפשתי ואיתרתי עותק במצב מעולה. מהדורה משנת 1966, עם עובד. בספר שתי חתימות מקוריות: של המחבר ושל אחד מן השבויים, שחזר שפוי מכולם - ראובן ליבס. עותק זה נועד להמסר לרנה חבר, אמו של החייל הנעדר גיא חבר, לעידוד רוחה. כי ספר זה מלמד שחייל יכול להחטף על ידי הסורים, לבלות אצלם שנים רבות ולהופיע כאילו דבר לא התחולל. פרט לנפשו הכואבת, למשפחה הסובלת.

הספר כתוב כמסמך מרתק, סיפור אנושי מן העשור הראשון לקיום המדינה. סיפורם של כתריסר ישראלים שנחטפו בנסיבות שונות, החל משנת 1949, בעיקר מאזור הגליל העליון, הכנרת, אצבע הגליל וסביבתם. חיילים סורים שחדרו לשטח ישראל ארבו, לכדו והעבירו אותם למאסר במדבר הסורי, לכלא ליד העיר תדמור.
אי אפשר שלא להזדהות עם הכאב, היאוש והתקווה של אסירי הכלא שבסיפור. חיילים שנמלטו מאימי השואה, איבדו את משפחותיהם והגיעו לשרת במדינת היהודים - אינם מבינים מה קורה להם. לצידם אחרים, ברגע של חולשה, האמינו לתעמולת רדיו דמשק והלכו שבי אחרי הקריינים, תרתי משמע: הבטיחו להם כי יסייעו להם לחזור לארצות מוצאם... כי ישראל אינה טובה עבורם.
לא אוכל לתאר את תחושותיי בעת הקריאה. לא הנחתי את הספר מידיי מרגע שהתחלתי לקרוא, היום, עד לסיום המוצלח, עת שמונה הושבו לארץ. אבל אחרים משארו בתדמור, ממתינים לישועה שלא הגיעה כנראה מעולם.
אני מקווה שגורלם של חיילינו, גיא חבר, גלעד שליט ונעדרים נוספים עליהם אנו יודעים - או לא יודעים - יוחזרו לחיק משפחותיהם. חיבוק גדול לכל מי שמסייע, בכתיבה, באיזכור, בכסף, בהשתתפות מכל סוג שהוא. כי אלה ילדים של כולנו. ספר כזה איננו היסטוריה. אלה הם חיינו ממש, ריאליטי במובן הישיר ביותר של המילה.
לקרוא ולא לשכוח. אנחנו חייבים להם את זה. לחיילים ולמשפחותיהם!
עופר עידן, אשקלון
ינואר 2010

» ביקורות נוספות של עופר עידן
» ביקורות נוספות על שבויי סוריה : סיפורם של ישראלים בצינוק סורי