עבר הרבה זמן מאז נהנתי כך מסופר ישראלי. אני כמו אחרים ממהרים לומר מיד "לא, לא קוראים סופרים ישראלים", כל אחד מסיבותיו שלו, אבל הספר הזה נתן לי את ההרגשה שמצאתי אוצר. הרמתי את הראש כמה פעמים במהלך הקריאה ולא הבנתי איך אנשים ממשיכים בחייהם מבלי להיות מודעים לפלא הזה.
ההתחלה היתה קשה, ולא הבנתי מה כל כך קשה לי. הכתיבה ברורה, הסיפור מתנהל לאיטו כמו חיי האדם שמספר- על רקע שינויי הערים והתרבות והמדינה,

למה אתה אומר מקום שאין בו חשיכה? אני אומר ל<mark>עמנואל מטלון</mark> בא ניפגש באיזו סימטא חשוכה
ושם אני אראה לך מה אני חושב על הזמן שבזבזתי על כמה עמודים בספר שלך. הספר הוא על
ביבליופיל שגונב ספרים וכמו כל בעל מקצוע שמתפאר במקצועו הוא בכל עמוד מצליח להכניס
שמות של 30 ספרים (בהמשך הספר זה משתפר , רק 22 לעמוד). אין כ"כ עלילה ,בעיקר שמות
של ספרים כשבין הפסקאות אפשר למצוא (רק אם מאוד מתאמצים) איזה שורה של סי